מה דעתכם?
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
אתמול הגעתי, אני חושבת, לשיא הכעס שהיה לי על בעלי, בכל השנים שאנחנו ביחד. הוא הלך להצביע בפריימריס (הוא חבר מרכז מפלגה) עד כמעט 1 בלילה, וזה כשהוא יצא מוקדם בבוקר לעבודה ומשם נסע לפריימריס. אני אמרתי לו שנורא קשה לי עם 3 ילדים קטנים (שהקטן בן 4 חודשים) והוא אמר לי - "אני לא חייב לך שום דבר", כמובן בכעס, וכל זה בתגובה להערות שלי לגבי זה שהוא מרשה לעצמו תחביב כמו פוליטיקה כשאנחנו כאן מתמודדים עם 3 ילדים קטנים וקשים לשליטה. ישבתי וחשבתי ואמרתי לעצמי שזהו, המשפט הזה עשה לי פשוט מהפך מחשבתי. לא בגלל שהוא אמר את זה, הרי כולם אומרים דברים כשהם כועסים. אלא פתאום הבנתי איזה אדם אגואיסט חי לצידי, אדם שלא מוותר על שום דבר מהרצונות והשאיפות והפעילויות שלו, (ויש לו המון המון כאלה) ומצד שני סירב לגור ליד אמי שיכלה לעזור לי בגידול הילדים (סירב בגלל רצון לשליטה עליי). ואילו אני וויתרתי ומוותרת כל הזמן על כל ביטוי עצמי למרות שגם לי יש הון אנושי לא קטן, השכלה, כישרונות וכולי. פתאום אמרתי לעצמי שהאדם הזה נמצא בחיי רק בגלל שיש לנו ילדים ובכל זאת קשה לגדל אותם לבד (למרות שהרוב הגדול נופל עליי, הוא בכל זאת שם כדי לעזור לפני כל התמוטטות פיזית שלי). ואם לא היו לנו ילדים אני כבר מזמן לא הייתי איתו. ואם היתה לי עזרה משמעותית בגידול הילדים אז כבר לא הייתי צריכה אותו. כי כל השנים האלה הוא כל הזמן הקניט אותי ואת משפחתי (לאוזניי בלבד), נתן לי להרגיש קטנה ולא משמעותית , כעס עליי כשלא עמדתי בקצב המטורף שלו, ואני פתאום שואלת את עצמי למה זה מגיע לי. בילדותי גדלתי כמו נסיכה עם כפית כסף בפה, משפחה מאוד חמה ומפנקת (עד היום) ולעבור ממצב הכזה למצב שלי היום, זה נורא קשה. אז עשיתי החלטה שגויה לפני יותר מעשור...האם אני חייבת להשאר ולסבול? אשמח לשמוע דעות ...
קראתי ואני אחזור מאוחר יותר. חייבת לרוץ. שבוע טוב ומוצלח ושונה ריקי
הי דנה, לדעתי לא. את לא חייבת להמשיך לסבול. לאף אדם בעולם לא מגיע להרגיש קטן, מושפל ולא משמעותי. האם את חושבת שייעוץ זוגי לדוגמא יכול לפתור כמה מן המחלוקות ביניכם או שאת האהבה-קרבה-אינטימיות-אמון שהיו (היו?) אין להחזיר? אני שואלת משום שבכל ההודעה שלך לא נשמעה המילה אהבה על צורותיה... ואם האהבה לא קיימת, שאר הסיבות להשארות עם בעלך הן מתוך צרכים, לשם נוחות, מכורח ההרגל וכו'. דנה, בסופו של דבר זהו סדר העדיפויות שלך. בכל מקרה כדאי לדעת שעשית הכל לפני שפירקת את החבילה. ועוד בעניין הילדים, בדרך כלל חושבים לא להפרד כי זה לא טוב לילדים. מצד שני בית בו ההורים לא אוהבים וכועסים אחד על השני כן טוב לילדים? בכל אופן, מה שתחליטי, לדעתי כדאי לך לעשות זאת בליווי מקצועי ולא לבד - אם זה בטיפול זוגי או מגשר ואם בטיפול פרטני לך. בהצלחה.
בכל שכתבת צרם לי משפט אחד במיוחד "אני לא חייב לך". לכל אדם מגיעה הזכות להיות עסוק ואף יום אחד לא לתרום ולא לעזור במסגרת המערכת הזוגית. אבל לא חייב לך ? כאמור אני מצטרפת למיכל וממליצה בחום לשוחח עמו. לפנות ערב אחד שקט לשניכם ולהעלות את הנושא. עוד אוסיף ואמליץ - לא לשים את כל הביצים בסל אחד קרי אל תדברי על כל מה שמפריע לך במערכת שלכם. תתחילי עם מה שקיים עכשיו והכי מפריע לך. ברוכה הבאה למעגל שלנו דנה :)
נראה לי שאת מאד כועסת ולכן אין ביטויי אהבה בכתיבתך. קשה לי להאמין שעושים 3 ילדים (שיהיו בריאים) עם מישהו שלא אוהבים. אל תשכחי שאת אחרי לידה. הכל קשה יותר. התינוק כבר לא ישן כמו קודם. אגב, האם את עובדת? אולי את לא סולחת לו עד היום כי סירב לגור ליד אמך בזמנו?! ואז בכל פעם שקשה לך את נזכרת בזה? שני דברים אני רוצה לאמר לך: אחד, אל תוותרי על עצמך, על האפשרות לעשות למען עצמך. תמיד שיהיו לך דברים משלך. (זה יכול להיות יציאה לקפה עם חברה פעם בשבועיים, זה יכול להיות התעמלות או הליכה ברגל, זה יכול להיות חוג או סדנא, זה יכול להיות תכנית טלויזיה או סרט שאת אוהבת. שכולם יידעו ובמיוחד בעלך: שזה ש ל ך וזה ח ש ו ב מאד. שני, אל תעברי על משפט כזה לסדר היום. את צריכה לדבר איתו ודחוף. גם אם זו היתה פליטת פה מתוך כעס והוא לא התכוון לזה. שיתנצל ויגיד שלא התכוון. אם הוא "לא חייב לך שום דבר" אז תציעי לו רק לדמיין איך ייראו חייכם אם גם את "לא חייבת לו שום דבר". תסבירי לו מה את מצפה ממנו. תשתמשי בזה. תאמיני לי שזה עובד. "אתה רואה בעלי , במקרה כזה הייתי מצפה ש....." תראי לו את הצדדים היפים בנישואים שלכם, את הילדים המקסימים שלכם, יצירת המופת שייצרתם יחד ותשאלי אותו: "האם אתה רוצה לוותר על כל זה?" בהצלחה
