דילמה

הי בנות, רציתי לשתף אותכם בדילמה שיש לי כמעט בכל ערב, בעלי חוזר כל ערב מאוחר מהעבודה (בסביבות 19:30+,-) - עבודה קשה ודורשת. הדילמה שלי חצויה לשניים: 1. לפרגן על העבודה הקשה, לעודד, לתמוך, להבין כי עכשיו יש לו את היכולת להתפתח ולהתקדם, ולהמשיך לטפל ב- 3 קטנטנים מאוד לבד בשעות הכי קשות של מקלחות, אוכל...ולא להתרגז ולהתעצבן - כלומר לקבל את זה באהבה. 2. לכעוס ולהתרגז, יש 3 ילדים קטנים והוא חייב לבוא יותר מוקדם עלמנת לעזור, (אמא שלו בשמחה תעזור לי, גרה לידנו אבל לא בא לי בשעות הערב עוד מישהוא בבית, בא לי פיג'מות באוירה שקטה וחמה). הכעס לא מוביל לשום מקום. הדילמה איך לקבל את זה בתוכי, לפעמים אני אומרת לעצמי, הוא עובד קשה...תקבלי את זה ולפעמים אני מתרגזת שאני בכל "הסיפור" הזה לבד. רקע קצרצר: עד הלידה האחרונה (5 חודשים) עבדתי מאוד מאוד קשה : 5בבוקר עד 16:00 ואח"כ הטיפול בילדים, גם עכשיו שהארכתי את החופשת לידה, ה-4 שעות אחה"צ קשות, אפשרי אבל קשה. מה דעתכן מה צריכה להיות הגישה שלי. סופ"ש נעים וחמים לכן.

ברור שכל אחד יאמר לך שאם את לא עובדת ובעלך כן עובד אז הוא צריך לעבוד ואת מן הסתם לטפל יותר בעניני הבית והילדים. אבל, האם עבודתו מאפשרת לו להגיע יותר מוקדם? האם הוא יכול לשנות שעות ( כלומר: להתחיל מוקדם יותר בבוקר ולסיים מוקדם יותר אחה"צ וכך לתת את אותן השעות) ? האם הוא בכלל מעונין לעזור? האם הוא מהווה באמת עזרה כשהוא נמצא? ואולי הבעיה היא אחרת לגמרי? אולי מפריע לך שהוא לא מספיק עם הילדים (בשבילם)? אולי את מתוסכלת מן הישיבה בבית? אני מציעה שתיבדקי בראש ובראשונה עם עצמך ותגדירי לך בדיוק מה מפריע לך. חוץ מזה הרי זה בטח לא שחור - לבן ולא צריך להכריע בדילמה הזאת. יש ימים כאלה ויש ימים אחרים (אני מתארת לעצמי) מה דעתך?

סיוון שלום ותודה על התיחסותך,אשתדל לענות לפי שאלותייך, לגביי: עבדתי 9 שנים בעבודה כלכך קשה ותובענית (והרווחתי כמובן בהתאם) וגם עשיתי הכל, להיות בבית עכשיו עם התינוקת זה מאוד לא קל, ויש ימים שאני לא יכולה לעשות כלום, אם אני מתוסכלת להיות בבית - מ מ ש לא !!! אני נהנת מכל רגע ורגע וממלאת את ימיי בהנאה גדולה (ניפגשת עם אחותי הגדולה והאהובה, ניפגשת עם חברה טובה ביום החופשי שלה, קניות, בזבוזים, קוראת....). לגבי בעלי: יכול להתחיל יותר מוקדם ולחזור קודם, עשה זאת כמה פעמים אבל קצת קשה לו לקום מוקדם, אולי אתחיל שוב לעודד לזה. הוא אכן מעונין לעזור (צריך רק להפעיל אותו- להגיד לו אז הוא עושה) וכשהוא עושה זה באמת עוזר. הוא עם הילדים לא הרבה אבל הוא אוהב אותם ודואג להם והם מחכים למפגש הזה. דרך אגב אני לא מסכימה עם המשפט הראשון שלך, העבודה בבית לפעמים קשה יותר מהעבודה בחוץ (מניסיון!). כמובן שיש ימים ויש ימים, שהוא בא מוקדם יחסית אז כל הערב נראה שונה, רגוע ואוהב. תודה

שלום, אבי היה בצבא שנים, ואני מכיר את זה מהצד של הילדים. יש הרצאות שמציעות מגוון פתרונות גם בפן הכלכלי, גם בפן של הזמן, ורובן בחינם. אם מישהי מעוניינת, אשמח לעזור, יונתן