מכור לציצי

הי אלן, בני בן חמישה וחצי חודשים, יונק וכמו כן התחיל לאכול מעט מוצקים פעמיים ביום. נראה לי שהוא מכור לציצי, הוא לא מוכן לקחת בקבוק (הן תמ"ל והן חלב אם), הוא לועס אותו ומשחק איתו וכנ"ל לגבי מוצץ. כשהיה בן 3 חודשים נאלצתי לעבור ניתוח ולא יכולתי להניק אותו והוא לא אכל מהבוקר עד חצות, ואז לקח מבעלי 120 מ"ל תחליף חלב. כששבתי מהניתוח המשכתי לתת לו פעמיים ביום בקבוק אך מיום ליום הכמות ששתה ירדה עד שלא שתה כלום מבקבוק ושוב רק ינק- תהליך שלקח שבועיים בערך. כיום הוא נרדם רק על הציצי, קשה מאוד להרדים אותו בדרכים אחרות אבל אנחנו מנסים, ומעיר אותי בלילה2-3 פעמים, כאשר לקראת הבוקר הוא בוכה כל שעה מתוך שינה ואם אני מניקה אותו הוא תוך דקות ישן שוב, אם לא הוא נכנס לבכי היסטרי ואני חייבת להעיר אותו לגמרי כדי שיפסיק. האמת היא שהייתי רוצה לגמול אותו לגמרי בשלב זה. מה את מציעה לי לעשות?

היי חגית, כל מה שאת מתארת מצביע על תינוק בריא בנשפו התלוי בך בתור אימו, שצריך את החיבור הסימביוטי הזה כדי להתקדם ולהתפתח כראוי מבחינה נפשית. אין כל דבר שנראה לי יוצר דופן או נדיר. תינוקות אמורים לינוק באופן בלעדי עד לפחות גיל 6 חודשים. רק בגיל הזה מתחילים להיות קצת יותר עצמאיים כדי לאפשר להם להיות פחות תלותיים. אם את נעדרת במשך היום הוא משלים בלילה מפני שאת חסרה לו. ואם את איתו הוא פשוט מבקש אותך בתור הדמות הדומיננטית הכי משמעותית בחייו. הוא תינוק - את אימו. וכך זה אצל כל התינוקות. לכל תינוק גם היכולות שלו שהם שונים מאלה של השכנים. רצוי לקבל אותו עם כל זה כמו שהוא. זה לא פגם שתינוק לא רוצה בקבוק. בקבוק הוא לא הנורמה - היניקה היא נורמה. היא הדרך הכי נינוחה וקלה לתינוק לאכול בלי מאמץ או הכבדה על מערכת הנשימה. התינוק מווסת את הקצב והכמות. הבקבוק לעיתים מהווה עבורו עלבון. צריכים לקחת גם בחשבון את עניין ייצר המציצה. ההנקה עונה לו על זה גם. כך שבאיזה שהוא שלב הייצר נעלם (עד שנה אומרים) ואז יש פחות צורך בשד. הכל מתרחש באופן טבעי - עד לגמילה. אז אם את רוצה לגמול אותו זה בהחלט אפשרי - אבל אני לא יכולה להמליץ על זה. אם כן, אז באופן הדרגתי כדאי להתחיל ולתת חצאי הנקות למנוע גודש והשלמה עם תמ:"ל. למחרת להוריד עוד טיפה. אבל ממש בצורה הדרגתית אחרת את יכולה לגרום לגודש ואפילו דלקת. בהצלחה אלן

רבה על תשובתך. דרך אגב, אני נמצאת איתו בבית במשך כל היום. אנסה לבצע את זה באופן הדרגתי, אך אם הוא לא לוקח את הבקבוק איך אגרום לו לקחת? נראה לי שבגלל שהוא יודע שיש אופציה של ציצי לא רוצה בקבוק ומעדיף לחכות (מה שגם לא מאפשר לי לצאת מהבית ליותר משעתיים-שלוש). האם הפסקה הדרגתית טובה גם לתינוק מבחינה נפשית? האם אפשר לעשות זאת בבת אחת במידה ובהדרגה לא יצליח או שזה ממש גורם לתיסכול רב אצל התינוקות? דרך אגב- מבחינתי, משום מה לא היה לי גודש אף פעם ואני גם לא מרגישה את השד מלא או קשה בשום זמן מהיממה וגם טפטופים לא היו אף פעם. האם זה אומר משהו על החלב?