רוצה לשתף בהתלבטות כואבת

שלום לכולכן, בעבר השתתפתי בפורום זה כשנולד בני הבכור(היום בן 6) אותו הנקתי עד גיל שנתיים אח"כ נולדה ביתי (היום בת שנתים) שינקה עד גיל שנה וחודשיים. הפסקתי להניק אותה מחוסר ברירה בגלל שלא הסכימה לאכול מזון מוצק,ירדה מאוד במשקל לקראת גיל שנה וסביב כניסתי להריון השלישי וכבר היתה מטופלת במרכז להפרעות אכילה. ואחרון חביב בני התינוק בן כמעט 8 חודשים יונק באופן מלא וגם לא ממש משתף פעולה עם המוצקים. ועכשו לסיבה שאני כותבת כאן... אימי עברה תאונת דרכים קשה לפני 8 ימים כשהיתה בדרכה אלי והיא מאושפזת במחלקה לטיפול נמרץ, מונשמת לסירוגין ולא לגמרי חוזרת להכרה. אני נקרעת מנסיעות כמעט יומיומיות לבקר אותה כשעתיים נסיעה לכל כיוון +כשתי שאיבות במחלקת יולדות, חזרה הביתה בלילה הרתחת בקבוקים +שאיבה נוספת ואז בסביבות אחת בלילה הקטנצ'יק רוצה לינוק והציצי די ריק מהשאיבות אבל אין ברירה צריך שיהיה גם למחר חלב ואז הוא מתעורר וכל הזמן רוצה ציצי ואני בקושי ישנה. למחרת קמה מוקדם גמורה מעייפות כדי לשאוב שוב שלא אשאיר מעט מדי חלב.וחוזר חלילה כמעט מדי יום. אני נורא פנאטית לגבי ההנקה ומה גם שאין כרגע שום מזון אחר להתבסס עליו ואתן מתארות לעצמכן שאין לי כרגע ממש ראש להתעסק עם נסיונות האכלה חדשים כשראשי נתון לאימי והמצב רוח לא משהו. אני מרגישה שהדודים שלי מסתכלים עלי כאילו אני פסיכית שאני לא מוותרת על ההנקה ונסחבת עם המשאבה כל יום לבי"ח (ואולי זו בעצם אני שחושבת ככה...)ואני מרגישה שאני ממש על סף שבירה. אני לא מתכוונת לוותר על ההנקה אבל מצד שני כבר על סף חוסר תפקוד טוטאלי מרוב נסיעות שאיבות עייפות הרתחות הערות וכמובן מהמצב. רציתי לשתף אתכן ואולי לקבל איזה לגיטימציה (בעיקר מעצמי שוב) להעזר גם בסימילאק ודומיו לשמירת בריאותי הנפשית. שיהיה לכולכן לילה טוב ותודה אם קראתן עד כאן

שלום לך אני כל כך מצטערת לשמוע על האירוע. אין מילים בפי לנחם אבל אני ממש מבינה אותך. ממש קשה לחשוב איך את נקרעת בין הבית - הילדים והאימא. לא מאחלת לאף אחת. את כל כך משתדלת לשמור על קצת "נורמה" לפחות לתינוק - אני תוהה אם אולי יהיה לך פשוט יותר קל לקחת אותו איתך לבקר אצל אימא. חוויתי הורה בתרדמת ורציתי להביא כל פעם את הילדים כדי שאם היה סיכוי קטן שאבא שמע שהוא יכול היה לשמוע את הילדים - שאהב כל כך. זה גם אולי ירגיע אותך יותר - לפחות עם הקטנציק - את תמשיכי להיניק - זה לא רק ההנקה שקשה - כי נכון שיש תחליף באוכל - אבל אין תחליף לאימא. אני יודעת שאולי זה רעיון שכבר חשבת על זה. הפרידה קשה ובמיוחד שהוא עדיין לא אוכל מוצקים - קשה לך לעמוד בדרישות השאיבה. אם היית לוקחת אותו אז אולי באמת זה יקל. אולי חלק מהזמן - אולי כדאי לנסות לראות איך הוא מגיב. הוא די מוגן אם את דואגת להביא אותו לבית חולים. סתם אני מעלה דבר שאני במקומך ייתי מנסה להשאר עם התינוק וגם לנסות להיות שם בישביל אימא. כל אחת מאיתנו שונה זו מזו - לכן אולי זה בכלל לא מתאים לך. מאחלת לך רק כל טוב ולאימא החלמה מהירה ורפואה שלמה!!! אם תרצי לשוחח אז תתקשרי - 03-643-9721. בברכה אלן

ליבי איתך, זה נורא קשה לעמוד בכל המטלות שתארת וזה קורע............. אבל אני חושבת ש-8 חודשים זה יפה מאוד להנקה. מנסיוני האישי- השאיבות החוזרות ונשנות לא רק קשות פיזית , אלא גם נפשית - זה סוחט!!! הייתי מציעה לך לרדת בהדרגה מהנקה מלאה ואולי לנסות לשלב תחליף חלב וזאת כדי להישאר שפוייה ובריאה ולטפל בילדייך הנוספים ובאימך.עשית את המירב עבור תינוקך עד עכשיו - תהיי גאה בעצמך. תחזיקי מעמד.