מעבר

אלן שלום , ביתי בת שבעה וחצי חודשים יונקת הנקה מלאה ולפני שבועיים התחלתי לתת לה טעימות של גזר בטטה וכו' אך לא זה העיניין. היא נולדה בשבוע 39 + שלושה ימים במשקל 4 ק"ג. (כיום שוקלת 8.900 ק"ג) יש לה שתי שיניים תחתונות שיצאו לה לפני חודש וחצי. מאותו יום שהיא נולדה עד היום היא לא ישנה יותר משלוש שעות בלילה ברציפות. בחודש האחרון היא קמה כל שעה וחצי בלילה ,לפעמים בבכי, לפעמים בצרחות ולעיתים רחוקות היא "מדברת" עם עצמה. אני לוקחת אותה למיטתי מניקה אותה כמה דקות ואז היא חוזרת לישון. היא הולכת לישון בשעה 12 בלילה (ניסיתי להרדים אותה לפני אך היא רק מנמנמת חצי שעה ארבעים דקות ורק משעה 12 היא ישנה שעה וחצי ברציפות. כך זה מהשעה 12 עד 9 בבוקר כל שעה וחצי מתעוררת, אני מחזירה לה את המוצץ, מלטפת אותה אך היא לא נרגעת. בלית ברירה אני מרימה אותה , שולפת שד ולאחר דקה או שתיים היא נרדמת ואני מחזירה אותה למיטתה וכן הלאה... היא ישנה איתנו בחדר מיום היוולדה ואני איתה בבית. אולי זה נשמע אגואיסטי ולא יפה לומר אבל נשבר לי, אני רוצה לישון כמו בן אדם נורמלי.היום החלטתי שאני מעבירה אותה לחדר לבד. ולא לקום לכל בכי, אלא אם הוא מתמשך, אני אחזיר לה את המוצץ, אודיע לה שאמא פה ואחזור לישון. הילדה בריאה ושמחה , כך שהקימות שלה בלילה הן לא בגלל רעב אלא הן בגלל צורך פיזי או נפשי. לי אין כבר כוח ואיני יכולה לתת לה לבכות בחדר שינה שלנו כי היא מעירה את בעלי והוא צריך לקום לעבודה. אני נותנת לה את המקסימום שאני יכולה , את כל האהבה שבעולם, דואגת לה 24 שעות , גם אני צריכה כוחות לא? זה ברור לי שהיא תבכה קצת בחדר שלה ותחזור לישון לבד נכון? אשמח אם תביעי את דעתך בנושא זה. תודה רבה ושבת שלום.

היי אדוה, התינוקת שלך עדיין ,קטנה". היא אפילו לא נמצאת מחוץ לרחם אותו זמן שבילתה ברחם!! לוקח תינוקות הרבה זמן להסתגל לחיים החדשים האלה. נכון שגם לוקח לנו זמן להתרגל אליהם - אבל אסור לשכוח שבכל זאת יש לנו כלים בתור בוגרים. אין לה. היא לא יכולה לדבר - היא לא יכולה להביע תחושות של "לבד" ונטישה" - שבאצם לילה עבורה היא מעין נטישה. הלידה גורמת להם להיות במצב של חוסר עונים וגם חוסר ביטחון. תפקיד שלנו הוא להחזיר בה את האימון הזה. ככל שתינוקות מסוגלים לתפקיד באופן עצמאי אז גם הביטחון עולה. אבל בינתיים היא לא כל כך עצמאית. העצמאות מתחילה ברגע שהם נפרדים מרצון מאיתנו - והצעד הראשון בתהליך זה הוא הזחילה. להשאיר אותה בחדר לבד נשמע לי ממש מפחיד. אנחנו לא יודעים למה תינוקות בוכים אבל כמו שאת ציינת זה צורך רגשי - אז מה המחיר אם אנו לא נגשים? אולי תוכלי לישון אם תעשי ההיפך - תשאירי אותה לידך לכל הלילה עד שהיא מסתדרת יותר טוב. בדרך הזאת את לא צריכה לקום - היא לא צריכה לבכות - בעלך ישן טוב (בטח) ואת יכולה להרגיע אותה ממש לידך. הרבה אימהות מוצאת את עצמן מוטשות בגלל קימות כל הלילה. אם את לא קמה אז תהיי פחות עייפה. זה לא מתאים לכולם - אבל זר דרך נהדרת לעבור את התקופה הזאת וביננו - אני חושבת שהלב שלך לא תאפשר לך לעשות פעולה שיגרום לה לסבול. נשמע לי כי קראת את ה"פטנט הזה" באיזה שהוא ספר - שאגב - כתבה אותו מישהי שממש לא מומחית בכלום ובוודאי לא אשת מקצוע - אלא יש כל מיני ש"גרמו" לתינוקות לישון (בכי = דכאון) בלילה - אבל באיזה מחיר? במיוחד שאת בבית איתה - תוכלי למצוא שעות במשך היום שהיא ישנה גם לנצל את שעות אלה לנמנם. נכון שצריכים כוחות - אבל אימהות הוא עבודה במשרא מלאה!! מצטערת שאנני יכולה לעודד את השיטה הזאת. אני רואה את זה יותר מהצד של התינוקת!! שבת שלום וחלומות פז!!