גמילה

בני בן 15 חודש. הוא דורש הנקה מספר רב של פעמים ביום ובלילה. לפעמים כל חצי שעה שעה לפעמים כל שלוש ארבע שעות. לאורך התקופה סבלתי מספר פעמים מדלקות כאלו ואחרות, אך התגברנו אליהם. בנוסף, אני חווה קושי שנמשך זמן רב בהתעוררויות אין סופיות בלילה. ניסיתי גם שינה משותפת. אך גם זה לא עזר ולעיתים הגביר את הדרישה להנקה. נסיון אחד ערך חודשיים, נסיונות אחרים ערכו מספר ימים. בימים האחרונים שוב אני סובלת מדלקת אשר גרמה לי לחוש, שזהו. הגיע הזמן להגמל ולהפסיק את הסבל הזה. בני תלוי בקשר ההנקה שלנו מאד, במובן הריגשי, ובמידה מסויימת גם במובן הפיסי, היות והוא לא מוכן לשתות שום תחליף חלב (ניסיתי את כולם), לא לוקח מוצץ ולא מתלהב מבקבוק, הוא שותה משקה כזה או אחר כחצי בקבוק ביום. (הוא אוכל את כל סוגי המזון אך כמויות קטנות) אין לי מושג איך לגמול אותו, בלי לגרום לו לטראומה, בלי לגרום לו לנזק תזונתי ואין ספק שאני נקרעת בין התחושה שזה הדבר הטוב ביותר שהייתי רוצה לתת לו, לבין התחושה שהסבל הזה שלי כבר לא מוצדק בגילו. התחלתי לנסות להסיח את דעתו מהנקה ביום, ע"יכ שכל פעם שהוא אומר "ציצי" אני מנסה לתת לו משהו לאכול, לשתות, או לשחק איתו. אבל נראה לי שמהרגע שהתחלתי בכך הוא מרגיש מן דחיה ומבקש יותר מהרגיל, ביומיים האחרונים ממש כל רבע שעה ניגש אלי וביקש ציצי, ממש כדי לבדוק אותי שוב ושוב. האם יש לך איזו עיצה טובה שתוציא אותי מהמעגל הזה?

היי צופי, וואו! זה נושא כל כך מורכב. אני מרחמת אליך שאת סובלת כך. אבל כתבת שאת לא חושבת שאת את צריכה לסבול בגיל הזה (גילו). למעשה, את לא צריכה (ולא היית אמורה) לסבול באף גיל. דלקת היא בעייה שנגרמת כאשר השד לא מתרוקן בצורה טובה. זה אפילו יכול לנבוע מחזייה הדוקה מידי. אייפות יתר ולא תמיד כתוצאה ישירה של היניקה שלו. תינוקות מסביב לעולם יונקים הרבה מעל שנה (אפילו 3-4 שנים בתרבויות שונות) ולא בהכרך סובלות מדלקות. התעוררויות לילה אינם אפ הם קשורים ישירות להנקה אלא התינוק מתעורר ומחפש אותך כגורם מרגיע ועוזר לו להתמודד עם מה שמציק לו. הוא יכול לחזור לישון כאשר את או בן זוגך(אם יש) מרגיעים אותו. הוא סומך עליכם. עד כה את המתווכת שלו לגבי כל ההסתגלויות לחיים החוץ רחמיים. כל עוד שהוא עדיין לא עצמאי - זה מה שאנו אמורים לתת לו - ביטחון. הוא מתעורר כי היה לו חלום - רע או אפילו מרגש! הוא יכול להתעורר כאשר הוא משתין. רעש, מחשבה הם גם דברים שמעירים אותו. הוא לא מתעורר לינוק בגיל הזה. ההנקה עבורו היא הבטחון וההרגעה. וכמו שאת מציינת, זה חשוב לו. הדלקת יכול לבוא כתוצאה מחוסר קביעות ועקביות בהנקות. כל עוד שמיניקות כל הזמן וזה האוכל העקרי של התינוק, אז זה די מאוזן. ברגע שהתינוק עסוק בדברים אחרים - אכילת מוצקים, משחק, התענינות בסביבה, אז זה כבר לא עקבי. גם לגבי ההחלטה שלך לגמול, אני לא מרגישה שאת 100% משוכנעת שאת צריכה לקחת צעדים לקראת הגמילה. את דואגת שהוא לא יוותר, לא יאוכל, לא ישתה כאשר בעצם הוא כבר עושה את כל הדברים האלו. חלב - מלבד חלב אם, הוא לא זקוק בגיל הזה לחלב. הוא זקוק לסי'ן, חלבונים וויטמינים שהוא אמור לקבל מתפריט יומית שכוללת כל אבות המזון. הוא לא אמור לאכול כמויות גדולות אם כי, הוא עדיין קטן אז לא צריכים לצפות ממנו "לאכול כמו גדול". אין חיות אחרות בטבע ששותים את החלב של חיה אחרת - רק בני אדם מספיק מתוחכמים לייצור תעשייה שלמה על חלב פרה. זה בכלל לא אומר שהוא נחוץ. אם הוא לא לוקח מוצץ אז זה טבעי לחלוטין. למה שהוא ירצה מוצץ העונה על "ייצר המציצה" כאשר ענית לו על הצורך הזה על ידי השדיים וההנקה? גם, החברה שלנו עשתה ממוצצים ובקבוקים הסמלים של "תינוק" כאילו בלי אביזרים אלו תינוק לא קיים??? שוב, זה התעשיינים. כנ"ל לגבי בקבוקים. בקבוק הוא כלי להעביר חלב שהוא המזון המומלץ לשנה הראשונה של החיים שלו, כאשר התינוק לא יונק. אז למה בגיל של 15 חודש הוא בכלל זקוק לבקבוק? או טו טו הוא אמור להחזיק ספל כבר. מה לתת? יש הנחיות של משרד הבריאות שבוודאי האחיות של טיפת חלב יכולות לעזור לך ולייעץ לך על מאכלים מזינים לתינוק. הוא לא זקוק למשקאות מלבד מים, לענות על צמא. (הזכרת משקאות "כאלה" כאשר אני לא הבנתי מה הכוונה "כאלה". אני חושבת שמה שנחוץ לך בכל הבלאגן הזה אולי קצת סדר. בגיל הזה התינוק מתחיל להבין אותך מלולית. אם בלילה את לא רוצה להיניק אותו, תתחילי לדבר על זה שלא כדאי לאכול באמצע הלילה, ולנסות להציע לו ספל מים. את יכולה לנסות להשכיב אותו או על מזרן, ללטף אותו ויותר טוב שבן זוג עוזר בעניין זה. כי התינוק לא יחפש אצלו את הציצים. ברגע שתגמרי את הנקות הלילה, החיים נראים אחרת . את רואה כמה שזה מורכב ואני לא יודעת אם יש לך עוד כוח לקרא אבל כל זה גם יותר אפקטיבי בטלפון, או בקבוצה (של ליגת לה לצ'ה) ולא על רגל אחת. לאט לאט את ממשיכה לעשות מה שאת עושה, להסיח את דעתו, הוא יהיה יותר פעיל לפי היכולות שלו המתפתחות. כמה שהוא יותר פעיל ומתעניין אז פחות הוא זקוק לך וזה התהליך הטבעי לגמילה. מקווה שזה יעזור לך קצת. לקבל שמות של מדריכות לה לצ'ה ניתן לפנות לטל: 03 647 2411. עוד מילה - עקביות שלך זה המפתח להצלחה. תחליטי עד כמה את רוצה לגמול אותו. האם רק בלילה? האם גם ביום? את קובעת. ואת צריכה להיות שלמה עם כל החלטה . אם לא, אז את תוותרי שוב ושוב אז חבל בכלל להתחיל את כל התהליך. בהצלחה.

אלן, תודה על ההתייחסות המפורטת. אני מעריכה את זה מאד. נראה היה לי שיעוץ עם אחת מיועצות ההנקה זה הכיוון, ושכעט אחרי מספר ימים, כאשר הכאב פג, אני מסוגלת לחשוב ולתכנן בצורה יותר רציונאלית. הכי חשוב בכל החלטה שלוקחים - לא ליצור טראומות, לא לנו כאימהות ולא לתינוקות שלנו. רציתי בכל זאת לשאול אותך עוד כמה שאלות, שיכולות אולי לעניין גם את האמהות האחרות: כיצד גומלים בעצם, בתרבויות שבהם מניקים עד גיל שלוש וארבע? משהו כמו שאנחנו גומלות מבקבוקים ומוצציםבגילאים האלה? ובאמת מה שמטריד אותי הכי הרבה, זה שגמילה בגיל שנה שנה וחצי לתינוקות שאין להם תחליפים של מציצה, זה - לקחת להם מוקדם מדי את המציצה. אולי הם לא זקוקים להנקה, במובן של חלב כאוכל בגיל הזה, אבל מה בנוגע לצורך שלהם במציצה? כי למעשה, בתרבויות שאין בהם מוצצים ובקבוקים, ההנקה נגמרת בגיל שלוש ארבע, ובתרבות המודרנית שיש תחליפים של מוצצים ובקבוקים, אז הגמילה מתרחשת בדרך כלל בגיל שלוש ארבע, כשאפשר כבר לדבר איתם על זה. בגילאים מוקדמים יותר גמילה נראית לי כמו סוג של "אילוף" או אילוץ לא משהו טיבעי שצריך להתרחש, גם כשמדובר בהנקה וגם כשמדובר בבקבוקים ומוצצים. אמהות של העולם המודרני במידה מסויימת נקלעות למילכוד, כי מצד אחד הן נמשכות למשהו יותר טיבעי, בהתחברות שלהן לתינוקות, אבל מצד שני, החברה מסביב, הצורך להתרחק לעבודה, והתייחסות כללית לנושא כמשהו לא טיבעי חריג ומגביל מאד, כאשר תינוק יונק עד גיל 4, ואולי גם הדלקות של נשים כמוני זה משהו שהטבע לא הכין אותנו, ותור בנות לדורות שלא הניקו. כל אלה מאלצות את האמהות להפסיק בגיל יחסית מוקדם, אולי באמצע הדרך, למה שטיבעי באמת. ובעצם, יחסית לעולם המודרני, להניק עד גיל שנה וחצי - זה משהו - זה "כל הכבוד" אבל יחסית לצורך האמיתי, כמו שהוא מתבטא בתרבויות לא מודרניות, ששאר המרכיבים לא קיימים, זה רק אמצע הדרך. מה דעתך, האם באמת נושא זה יכול להפריע להתפתחות התינוקות שלנו, באיזה שהוא אופן?

יש לי תשובה מנסיון אישי דומה. כשביתי השנייה הייתה בת 9 חודשים התחילו אצלי דלקות אינסופיות. נראה היה לי שזה בגלל שהיא נושכת או בגלל שהיא יונקת שפיה עוד מלא באוכל (מרק, בשר, או פרי) ההנקה הפכה סיוט בדומה לאצלך, החלטתי לגמול אותה. מה שעשיתי היה: כל יום נתתי לה בערב בשולחן האוכל בקבוק עם משקה מאבקה צמחית, כל יום, כל ערב. (כמות מינימלית) בשבוע הראשון טעמה טיפה, בשבוע השני השליכה את הבקבוק, לאחר מספר ימים דפקה אותו על המגש, וטפטפה על עצמה עשיתי הפסקה של מספר ימים, הרעיון היה לא לקשור את הבקבוק בשום אופן לגמילה. בסבב הבא הגשתי לה אותו קצת לפני שהגשתי לה דברים אחרים ואופס היא לגמה מעט. וכך במשך 3 חודשים. יום אחד היא החלה לשתות. המשקה הפך להיות חלק מהתפריט בבוקר ובערב בגיל שנה. שמתי לב שההנקה פוחתת. מהנקה היא נגמלה בגיל 15 חודש. כך גם גמלתי את ביתי הבכורה, וכעת אני נוהגת כך עם בני השלישי בן 9 וחצי חודשים (הוא לא מוכן עדיין לטעום) לדעתי זה הסתדר כי השתדלתי לא להראות שנמאס לי. כשנמאס לי לפעמים מלהניק או מהתינוק אני משתדלת לקחת הפוגה: לצאת לסיבוב, ללכת לחברה, ואז חוזרת מאירה לתינוק פנים וקוראת לו שיבוא, וכך הוא פתוח יותר לנסיונות. זה לא פשוט אז שיהיה בהצלחה.

איריס, תודה על ההתייחסות. אני חושבת שאת מה שאת תארת כבר ניסיתי, אבל הסבת את תשומת ליבי לעניין העיקביות. המון דברים שניסיתי, התייאשתי מהר מידי. לפי מה שאת מתארת, זה לקח לך עד לגמילה מלאה כחמישה שישה חודשים. זה חייב והכי נכון שיהיה משהו הדרגתי ועיקבי. כנראה שיהיה אשר יהיה, כל רעיון שמחליטים לבצע צריך להיות עיקבי, גם עם זה לוקח הרבה זמן. כמו שאני שומעת מהרבה אימהות כאן בפורום, כאשר את נחושה במשהו באמת, זה חייב להצליח, רק שקודם את חייבת לדעת שאת נחושה באמת. תודה.