אני ונכדתי

שלום רב, אני סבתא בת 65 ויש לי 7 נכדים, שיהיו בריאים ושמחים! אחת הנכדות ילדה בת 5 וחצי. מבין כולם היא הכי קרובה אלי. אהבה רבה אני מחלקת לכל נכדי, אבל היא משום מה מגלה קרבה ורגש כלפי יותר מהאחרים. היא כל הזמן רוצה להיות בקרבתי, בבית שלי, לישון אצלי, קשר טלפוני. מדברת עלי ומזכירה אותי כל הזמן. עיקר הקושי שלה הוא בפרידה ממני. תמיד היא רוצה עוד ועוד. לאורך כל השנים למדנו יחד עם ההורים שאנחנו צריכים להתכונן ולשתף אותה לקראת הרגע של הפרידה, אמנם עכשיו היא מגיבה בצורה בוגרת יותר, אבל בכל העניין לא נגמר. אני רוצה לדעת איך מבחינתי להגיב. משום שהגישה שלי ושל ההורים לא בדיוק תאומת. הם רוצים לחנך, כמובן להתנהגות בוגרת מצידה שלא תגרום להם איבוד עשתונות ואני ביתר קלות מוכנה ללכת לקרתה ולשכנע בלי לחתוך בצורה דרסטית ובלי לאיים עליה בעונשים. הדבר שהכי מזעזע אותי הוא לשמוע שבמקרים כאלה היא עשויה לקבל עונש. אני מוכנה גם לשמוע את דעת ההורים, אבל לשמור לעצמי את זכות התגובה שנראת לי מתאימה. לפעמים אני מאוד מתוסכלת מפני שכדי לשמור על יחסים טובים עם ההורים אני מוותרת על זכותי זאת. ראוי לציין שגם ההורים חלוקים ביניהם בגישות להתייחסות לנושא, אבל כדי להראות חזית מגובשת, לצערי, הגישה היותר נוקשה באה לידי ביטוי במידה לא מקובלת עלי. כמובן אני מכירה בזכות ההורים למילה האחרונה, אבל מבחינתי הייתי רוצה לחיות שלמה יותר עם הנושא של חלקי בהבנת התנהגות הילדה היקרה שהוא בסך הכל הדבר הכי חשוב. בתודה.

קודם כל לא שכחתי. אני מצרפת לינקים לכמה מאמרים בנושא עליו שאלת. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&cat=article&articleid=1106 http://www.motke.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=12 http://www.motke.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=143 הסבתאות היא תפקיד יחסית חדש במרקם הבינדורי. יש לחשוב היטב כיצד ליצוק בו תוכן וכיצד לתפור אותו לצרכי המשפחה. בתפקיד הסבתא יש מימד של קרבה, אהבה והנאה גדולה. עם זאת ישנם גם מימדים של צופה מהצד.אינך נדרשת לחנך ואינך חשופה לתמונה כולה. התנהגות כזאת של נכדתך יכולה לנבוע מסיבות רבות.(חוץ מהיותך סבתא שהיא אוהבת וקשורה אליה) יתכן והקושי בפרידה קורה לה בצורות שונות במקומות שונים. יתכן והיא מגיבה ללחצים שקשורים לתא המשפחתי עם הוריה ואחיה או מתריסה נגדם דרכך. את חשה שנעשה לילדה הקטנה עוול כשהיא נענשת בחומרת יתר על הקושי להפרד ממך. יתכן שאת מרגישה שהיא משלמת מחיר על משהו שבעצם איננו שלה. לעתים , באופן לא מודע, הורים מעבירים קונפליקטים שלהם לילדיהם. יתכן והקונפליקט סביב פרידה/פרידה ממך שייך בעצם לקשר של הוריה ואולי גם לקשר הבינדורי שלך איתם. ראשית כדאי להמנע מלהגיב או לסתור את תגובת הוריה בנוכחות הילדה. זה יכול להעכיר את היחסים ביניכם כי את תתפסי כ"מתערבת יתר על המידה" או "לא מכבדת". יתכן וקיים קונפליקט בין בני הזוג שאם את תכנסי את עלולה לתרום להעמקת הקונפליקט והמחלוקת וזה עלול לעורר כעס כלפייך וליצור טריז בין בני הזוג. תפקידך הוא: א. לתמוך בבני הזוג שנשמע שצריכים להתמודד עם אתגר לא פשוט בגידול הילדה. המנעי מהעברת ביקורת כי יתכן שאינם יכולים לעשות את הדברים בדומה אלייך. נסי להקשיב ולהכיל את קשייהם בלי לשפוט אותם. הם זקוקים לכישורייך האמהיים.אפילו לגייס דוגמאות מהתקופה שבנך/בתך היו ילדים ומה קרה במקרים דומים. גייסי אמפטיה. ב. נסי למצוא דרך לגשר בין הילדה להוריה באופן שלא יאיים או יסתור אותם. נסי אולי לשוחח עם נכדתך , לרכך איתה את תהליך הפרידה ולעזור לה למצוא גשר להוריה. במידה ואת מזהה אצלה סימני מצוקה , האירי את עיני הוריה. יתכן שהמאמרים יעזרו לשפוך עוד אור. את מוזמנת לשאול עוד אם משהו לא מספיק נהיר. בהצלחה נעה