דיכאון בגיל המבוגר

שלום! לפני שנתיים וחצי חלתה אימי והייתה במצב קריטי כחודשיים בבית החולים עד שהתאוששה. השיקום הפיזי אחר החזרה הביתה ארך גם הוא כחודשיים אבל היה מוצלח והיא עכשיו אשה במצב פיזי בריא לגילה. לצערי המצב הנפשי הוא סיפור שונה לחלוטין. כבר בבית החולים הרגשתי שינוי שקרה בה, היא איבדה את התאבון, לא רצתה לקום בבקרים. אישה אינטלגנטית שאהבה לנגן בפסנתר, לפתור תשבצים ולעשות עבודות אומנות עם הידיים פתאום עיבדה את טעם החיים. לפי הרופאים היתה זו תגובת שוק למחלה והם צפו שהמצב ישתפר מעצמו. עכשיו שנתיים וחצי אחרי האירוע והמצב של אימי לא רק שלא השתפר, אלא החמיר. אימי מתחילה את היום שלה בקימתה מהמיטה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. אין לה שום רצון לאכול או לשתות וכל פעם צריך לעשות עבודת שיכנוע מרובה. הישיבה ליד השולחן אורכת מאוד והיא יכולה לשבת ולהסתכל על האוכל בצלחת שעות ארוכות. היא הפסיקה עם הנגינה בפסנתר ועבודות האומנות וכמעט שלא זזה מהישיבה בכיסאה. אימי לא מודעת למצבה ואם שואלים מה שלומה תמיד הכל בסדר לפיה. רופאת המשפחה מסרבת לרשום תרופה נגד דיכאון לפי בקשתנו ואימי מסרבת לפגוש רופא מומחה. מה אתם מציעים לי לעשות? אני גרה בשוודיה כבר שנים ועכשיו בביקור קצר אצל ההורים וכואב לי לראות את המצב. סליחה על העיברית ה"חלודה". אשמח לעיצה מכם, אורנה

מידע בנושא אולי תוכלי למצוא באתר המידע לגיל השלישי 4senior.co.il יש באתר הזה מידע עשיר בכל מה שקשור לגיל השלישי.

אינך כותבת בת כמה אמך. לדעתי במצב הזה לא מספיק להועץ ברופא המשפחה, אלא צריך לפנות לאבחון על ידי מומחה פסיכו-גריאטרי. מה שאומר לא מתאים לכל אחד, אבל חשוב מאד באדם במצב זה יהיה עסוק, אחרת באמת אין לו בשביל מה לקום בבוקר. אולי אפשר לענין את אמך להשתתף בחוגים כלשהם, בהתנדבויות או בפעילויות אחרות בה היא תפגוש אנשים אחרים. כאמור צריך ממש אבחון כדי ללמוד את הסיבות לשנוי במצב הרוח של אמך ורק אז לתת עצות חכמות יותר.

סליחה על התגובה המאוחרת ומקווה שלא פספסתי אותך ולא חזרת לשוודיה. אני חושב כמה זה קשה לחיות בארץ רחוקה ולדעת שאמא במצב לא קל. ויש משהו במרחק שבהחלט מטשטש. האם יש מי שמטפל בה באופן רציף? האם את מעודכנת לגבי מה שקורה לאורך הזמן? איך היא מקבלת את העובדה שאת חיה בשוודיה? יתכן גם שיש כאן אמירה של כעס או מחאה בעת ביקורכם? או שהמצב רציף לאורך זמן? נראה שיש להתיעץ עם פסיכיאטר גריאטרי שיאבחן את אמא. אולי יש איש מקצוע שיכול להגיע לביקור בית. יתכן ותרופות אנטי דכאוניות יקלו על מצוקתה של אמא. יתכן גם שיש צורך במסגרת (מועדון חברתי אולי דיור מוגן) כדי לעזור לאמא לצאת מבדידותה. יתכן והדבר ידרוש ממך ו/או מהקרובים המשמעותיים הנוספים לחשוב על הכיוונים האלה יחד. בברכה נעה ביצ'קוב פסיכולוגית קלינית

סליחה על התגובה המאוחרת ומקווה שלא פספסתי אותך ולא חזרת לשוודיה. אני חושב כמה זה קשה לחיות בארץ רחוקה ולדעת שאמא במצב לא קל. ויש משהו במרחק שבהחלט מטשטש. האם יש מי שמטפל בה באופן רציף? האם את מעודכנת לגבי מה שקורה לאורך הזמן? איך היא מקבלת את העובדה שאת חיה בשוודיה? יתכן גם שיש כאן אמירה של כעס או מחאה בעת ביקורכם? או שהמצב רציף לאורך זמן? נראה שיש להתיעץ עם פסיכיאטר גריאטרי שיאבחן את אמא. אולי יש איש מקצוע שיכול להגיע לביקור בית. יתכן ותרופות אנטי דכאוניות יקלו על מצוקתה של אמא. יתכן גם שיש צורך במסגרת (מועדון חברתי אולי דיור מוגן) כדי לעזור לאמא לצאת מבדידותה. יתכן והדבר ידרוש ממך ו/או מהקרובים המשמעותיים הנוספים לחשוב על הכיוונים האלה יחד. בברכה נעה ביצ'קוב פסיכולוגית קלינית