התלבטות בית אבות או מגורים עצמאיים
דיון מתוך פורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב
אימי בת 73. מתגוררת בגפה לאחר שאבי נפטר לפני כשנתיים. לעיתים היא מתארחת בביתו של אחד מארבעת הבנים. יש לה מחלות שונות המתאימות לגילה, כמו סוכרת, אבל בעייתה הקשה היא הליכה (היא הולכת לאט מאוד ונעזרת בהליכון, ובנוסף היא אחרי שבר הליכה) והיא הולכת הרבה לשירותים. יש לה מטפלת נהדרת שהיא מקבלת מביטוח לאומי שנמצאת אצלה מספר שעות ביום. בשאר שעות היום היא לבד. נקרתה לנו הזדמנות לשכור בית במושב, שצמוד לבית אחד הבנים, ולהעביר אותה אליו. כשהאפשרות עלתה, היא גם הודתה שהיא חשה בדידות. עכשיו אנחנו מתלבטים האם עדיף שהיא תעבור להתגורר בבית הזה, ליד הנכדות וכד', או שעדיף שתעבור לבית אבות מתאים למצבה (שכאמור אינו סיעודי אך היא אינה עצמאית לחלוטין) בגלל שהיא תהיה בסביבת בני גילה. היא אישה חברותית מאוד. אודה לעצת מנהלת הפורום, וגם לעצות מנסיון המבקרים בפורום. ערן
כאמור אינני מומחה אבל יש לי כמה הערות. חסר בתאור שלך הדבר החשוב ביותר, מה האמא אומרת לכל זה. אני כשלעצמי די הרבה יותר זקן, אך יחסית לגילי די בריא. הייתי מהסס עד מאד לעבור למושב, אפילו שזה ליד הבן, ביחוד בגלל הבעיות הרפואיות שמלוות (לצערי) בהרבה מקרים את תהליך ההזדקנות. מאידך, אם לשקול מעבר לבית אבות - זה תהליך שאני הייתי ממליץ לעשות בזהירות רבה. יש הרבה בתי אבות שמאפשרים כמה שבועות או אפילו חדשים נסיון, כדי שהקשיש ידע אם הוא מרגיש בנוח בסביבה החדשה. בכל אופן, אם אפשר לא לותר על אותה המטפלת,שהאמא התרגלה אליה, זה רצוי מאד בכל אופן, המתינו לתשובתה של נועה, שבאמת מומחית בנושא.
ערן שלום. תודה על פניתך. אתה מתאר התלבטות שבאמת איננה פשוטה. אפשרות אחת היא שאימך תשאר בסביבתה הטבעית, סביבת המושב ובני המשפחה. אדם שנשאר בסביבתו הטבעית חש פעמים רבות יותר מעורה מסוגל ופוטנטי. האפשרות השניה היא שאימך תעבור לחיות בבית אבות . החסרון הוא הניתוק מהסביבה הטבעית. היתרון הוא האפשרות של סביבה חברתית של בני אותו גיל המגלמת אפשרות של פעלתנות חברתית ותרבותית. אתה מספר שאימך לבד מספר רב של שעות ביום ושהיא הודתה שהיא חשה בדידות. מה שצריך לקחת בחשבון שהבדידות אינה קשורה לזמן בו היא נמצאת לבד. הבדידות היא תחושה סוביקטיבית שיכולה להיות קשורה להתאלמנותה, לתחלואה הפיזית ממנה היא סובלת. ההליכה נשמעת משהו מאוד מציק ומקשה. הידיעה שהקצב שלה איטי כל כך לעומת הסובבים אותה. תחושת הבדידות יכולה לנבוע מסיבות שרבות מהן פנימיות ופחות קשורות לסביבה החיצונית. כדאי לשוחח עם אמא ולשאול מהם התחומים שהכי מחזקים אותה ומסיחים את דעתה מהקושי. איך תחוש יותר מעורבת וקומפיטנטית. האם ממפגש עם הנכדים? ממפגש עם אנשים חדשים ? מפגשים אנטלקטואליים? איזה סביבה תהיה לה יותר נגישה ופחות מתסכלת? יתכן לדוגמא שבגלל הקשיים הפיזיים היא תחוש לא בנוח ללכת לפעילויות בבית האבות ואז מה שנראה מאוד מבטיח יהיה פחות ישים בפועל. יתכן כי גם מעבר לבית אחר (הבית החדש במושב) יהיה מערער ולא נוח. כדאי לשקול את הדברים יחד איתה ולקבל את ההחלטה בקצב שלה ולא מתוך לחץ. (גם במחיר של לפספס הזדמנויות). הרבה בהצלחה ובריאות לאמא נעה
כתבתי "צריך לקחת בחשבון שהבדידות אינה קשורה לזמן בו היא נמצאת לבד" התכונתי שהבדידות אינה קשורה בהכרח לזמן בו היא לבד.
הביע את דעתי האישית דעה שגובשה בעקבות נסיון והתלבטות דומה של חברותי. אכן ההתלבטות לא פשוטה,על פניו הייתי מחזקת את הדעה להעבירה מרצון כמובן לבית אבות היות והיא צעירה בגיל לצורך העניין ואישה חברותית עפ"י הנאמר משמע התאקלמות בבית אבות לא תהווה בעיה . אך לאור מגבלותיה הבריאותיות אני לא צופה שאכות חייה תשתפר בבית אבות ויתכן מצב הפיך... המצב המתאים ביותר לדעתי כמובן אם באפשרותכם לדאוג לאמכם למטפלת מסורה בתשלום שתהיה אצלה 24 שעות אין תחליף לכך במצבה. כך הייתי נוהגת אם אימי במצבכם(וכנראה אעשה זאת )הבעיה היחידה בעניין השגת אישור תעסוקה לעובד זר,הכרה של הביטוח הלאומי עניין לא פשוט כלל. בהצלחה.
