דיכאון

שלום נועה, אימי בגיל 60 עברה ניתוח קשה ומורכב להוצאת גידול וכעת היא בהתאוששות והעניין הוא שנראה שהיא שקעה במרה שחורה היא ממעטת לדבר מה שלא אופייני לה בכלל, בוהה בתיקרה רוב היום, היא צלולה בדעתה וכששואלים אותה היא עונה לעניין אבל משיבה בקצרה וחוזרת להתכנס בתוך עצמה, שאלתי היא האם זהו תהליך טבעי או משהו שדורש התערבות של פסיכולוג או פסכייאטר, ובמה אני יכולה לעזור לה בכדיי לנסות להוציא אותה מהמצב הזה?

אם אמך עדיין בבית החולים בה בוצע הניתוח הייתי מבקש פגישה עם העובדת הסוציאלית של בית החולים. אני מניח שהיא תוכל להדריך אותך בצורה הטובה ביותר. לפי הנסיון שלי, דכאון כמו שאת מתארת, די טבעי אחרי ניתוח קשה, אבל טוב שאת מנסה לעשות משהו כדי להוציא אותה מזה לפני שזה "ישתרש" מאחל לאמך החלמה מהירה ולכולכם שנה טובה

שרון שלום! לא סיפרת באיזה ניתוח מדובר. יתכן שאימך מקבלת תרופות שמעיפות, מחלישות ומטשטשות אותה וחשוב להתיעץ עם הרופא המטפל. ניתוח הוא משוכה הדורשת מהאדם הרבה כוחות גוף ונפש. בדרך כלל תהליך ההתאוששות והשיקום הוא אינדודואלי ומשתנה בין אנשים. פעמים רבות אחרי ניתוח קשה ומסובך עובר האדם תהליך אבל. אבל על אובדן הבטחון בגופו, על העובדה שבריאותו אינה מובטחת, על כך שגופו אינו חסין. לעתים יש שבר של ממש ותהליך ארוך של שיקום עד חיזוק תחושת הבטחון האישי. אם את רואה התאוששות הדרגתית , גם אם היא בקצב איטי , מדובר במצב נפשי תגובתי לניתוח. במידה ועברו כבר חודשים ועדיין אימך מתקשה לתפקד, כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. בברכה נעה