שינה בלילות
דיון מתוך פורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב
שלום רב אבי נפטר לפני 3 שבועות ואמי כרגע גרה לבד. כל שישי שבת היא באה אלי אבל באמצע השבוע היא בבית כי אנחנו רוצים שהיא תתרגל להיות לבד ועצמאית. הבעיה היא בעיקר בלילות שקשה לה לישון לבד ואני גם לא רוצה שישאירו אותה לבד בהתחלה כי אני יודעת שזה קשה. האם צריך לזרוק אותה ישר למים הקרים ולתת לה לישון לבד או לעשות את זה בהדרגה כלומר שכל אחד מהילדים ישן איתה איזה יום עד שתתרגל לאט לאט או שזה נקרה לעתוף אותה בצמר גפן.
קודם כל אני מבקש להביע את השתתפותי בצערכם. אף אחד מאתנו לא מכיר את אמך, ואת יודעת הכי טוב. כאשר המחותן שלי נפטר, (אשתו אף פעם לא היתה לבד) מדי פעם ישן אצלה אחד הנכדים שמאד קשור אליה - מרצונו. (הוא היה אז בן 9) לדעתי חשוב שהיא תתרגל להיות עצמאית. כמובן אני אולי מדבר שטויות והיא עצמאית לחלוטין, רק קשה לה לישון בלילות, כמו שלכל אחד מאתנו הזקנים קשה לפעמים לישון. מה היא אומרת? האם היא מבקשת שמישהו יישן אצלה. האם יש לה כפתור מצוקה שיכול לתת לה תחושה של מידה מסוימת של בטחון? האם יש לה חברים ו/או עיסוקים בשעות היום כך שהיא תדע מה לעשות עם עצמה. כל השאלות האלה חשובות יותר מאשר השינה בלילה. שום דבר לא יכול למלא את החלל שמשאיר אבדן של בן זוג, ואני מדבר מהנסיון. מה שיכול להקל את המצוקה מאד הוא פעילות כמעט מהרגע הראשון שנשארים לבד, וגם כאן אני מדבר מהנסיון. אם אמך בריאה באופן יחסי, יש המון התנדבויות שמשועות למתנדבים בתחומים שונים. אם זה יעוץ לקשישים בבטוח לאומי, אם זה יע"ל (יד עזר לחולה) בבתי החולים השונים ואם זו פעילות באחת מעשרות העמותות שצריכות עזרה. פה בחיפה בלשכת ההתנדבות העירונית רשומות כ 100 עמותות שמבקשות מתנדבים. אני השארי בקשר. אני מקוה שנוע גם תענה. אם את יכולה להעלות את אמך לפורום, שהיא תענה לנו, זה יהיה הכי טוב.
ראשית אני משתתפת בצערך. מוות של אדם כל כך קרוב , בעל ואב הוא קשה ומצער. אופן ההתאבלות של כל אדם ושל כל משפחה הוא שונה. אתם בתחילתו של תהליך האבל. הכל עוד מאוד טרי והפצעים פתוחים. את מתארת מצב שאתם הילדים ממהרים לעטוף ולשמור את אמא "בצמר גפן". יתכן שהצורך שלכם להיות סביבה ולעטוף אותה היא דרך ההתמודדות שלכם כמשפחה עם פטירתו של אבא. יחד עם זאת גם אם אמא כאובה ומתאבלת , עדיין יש בה את היכולת לבטא את רצונותיה. חשוב שתשבו ותדברו . סביר להניח שאמא בונה לעצמה לאט לאט אסטרטגיות התמודדות.תנו לה ואחד לשני את מלוא התמיכה והיו קשובים לצרכיה. הפתרונות יבואו ממנה בקצב ובדרך שלה. דחיפה מהירה מדי לשגרה מחד והיותכם מגוננים מדי כלפי אמא מאידך לא יקלו עליה. חשוב שתשוחחו איתה ולא תחליטו בשבילה. כמו כן אני מסכימה עם דני שפעמים רבות תעסוקה או מסגרת חברתית תומכת יכולים לסייע בתהליך האבל. יחד עם זאת לכל אחד מתאים משהו אחר ואמא תגבש במשך הזמן את הפתרון המתאים עבורה. את ו/או אמא מוזמנות לחזור ולשתף בברכה נעה
