שאלות

אימי בת 76. לאחרונה יש דיכאון (אולם ניתן לדבר איתה והיו תקופות כאלו בעבר) היא מצליחה לנסות "ולהרים" את עצמה. ישנן גם מחלות כמו בעית לב, יתר לחץ דם, יתכן וסכרת, השמנת יתר. נפלה לפני כשבוע ושברה את שורש כף היד. סיפור הנפילה לא ברור לנו (היתה לבד ולא הצלחנו להבין כיצד קרה). שאלתי האם אופייני לגיל כזה לא לזכור איזה יום היום. (שאלה מספר פעמים כשהיתה בסערת רגשות ולא הצליחה לזכור. רק כשנירגעה ניראה היה שהיא מנסה לזכור) היה ארוע אחד(למיטב ידיעתי) שהיא לא זכרה כלום ממנו (התרחש כמה שעות לפני כן, כשהיתה נסערת). בנוסף, היא מספרת שהיא מתקשה להתרכז כדי לדבר. הדחבור שלה מובן והגיוני. היא אפילו אומרת שהיא עדיפה לא לבקר במקומות ולא לדבר אם היא עייפה מחשש שתדבר שטויות. אני חייבת לציין שלא היו מקרים שדיברה "שטויות", אבל כן יש עקשנות, דיכאון שהיא מנסה ומצליחה קצת לצאת ממנו, היא שוכחת לדבריה למה הלכה למשל למטבח ואח"כ נזכרת, שוכחת איזה יום היום. היא מאוד פוחדת מדמנציה. האם זה נורמלי בהתחשב בגיל ובבעיות אחרות? האם זה סוג של התחלת דמנציה?

לבת שלום. את מתארת את אמך כמי שמצבה הפיסי והנפשי אינו בכי טוב. היא מתמודדת עם תחלואה פיזית רבה (מחלות לב ויתר לחץ דם) ומדיכאון. את מספרת ששבוע שעבר שברה את כף ידה. (האם יש גם איזשהיא בעיה של צפיפות עצם?) האם היא מקבלת איזשהוא טיפול אנטי דכאוני? במצב שאת מתארת נראה כי דבר קשור לדבר. המצב הפיזי הרעוע פוגע במצב הנפשי.התחושה של האדם שגופו אינו חזק פוגעת בהוויתו הנפשית של האדם ובבטחונו לגבי מקומו בעולם. יתכן גם כי תופעות לוואי של התרופות משפיעות על מצב הרוח ומקצינות אותו. בודאי שנפילה כגון זו שהיתה לאימך שבוע שעבר רק מדרדרת את המצב רוח יותר ויותר. נשמע שאימך חווה תחושה של אובדן שליטה על חייה ופחות ופחות בטוחה במעשיה וביכולתה להיות אדם עצמאי שיכול לדאוג לעצמו ולהיות אחראי למעשיו. ולשאלתך. יש ירידה טבעית בזכרון לאורך השנים. מצב דכאוני פוגע מאוד בזכרון . נשמע שאימך במצב כללי של דיסאורינטציה (לא זוכרת איזה יום היום) וזה יותר כי היא חשה שהיא מתקשה לשים את כף רגלה על קרקע המציאות בבטחה. לא הייתי ממהרת להסיק שמדובר במחלה נוירולוגית. יתכן גם שהתרופות שהיא לוקחת פוגעות אף הן בזכרון. כדאי ללכת להתיעץ עם פסיכיאטר גריאטרי שיעשה אבחון מקיף ויתאים טיפול תרופתי אנטי דכאוני על מנת להקל על סבלה של אימך. כמו כן סביר להניח שיקח בחשבון את כל המרכיבים (מצב בריאותי, תרופות, סימנים נוירולוגיים) וכו'. אני חושבת על הצורך של אמא בנוכחותך המלווה ועל החשיבות הרבה של תמיכה גם עבורך בתוך הסיטואציה הלא פשוטה הזו. מקווה שיהיה יותר קל ואת מוזמנת לחזור ולשתף להתראות נעה

תודה רבה על ההתיחסות המהירה והמרגיעה. לגבי השאלות שלך: למיטב ידיעתי יש בריחת סידן. היא מטופלת/טופלה בכדורים. בעבר היא קיבלה לתקופה קצרה פרוזאק אך בחרה שלא לקחת והצלחיה לצאת מהדכאון לבד. היא מנסה גם כיום להתמודד ולצאת מהדכאון. אני מנסה לעזור אך זה קשה ואני נעדרת מהעבודה ומהמשפחה שלי הרבה. הצעתי לה לחזור לפסיכיאטר והיא לא היתה מעוניינת. אנו מנסים לקבוע תור לפסיכוגריאטר. ומנסים לארגן עזרה מכל הכיוונים. אני מודה על התמיכה וההבנה. זהו מצב לא קל המשפיע על כולנו, ומאוד קשה לראות את ההדרדרות של אישה עצמאית, פעילה ואינטליגנטית.במיוחד כשזו אמא שלך.