מגורים אידיאליים

שלום, אני רווק בן 77 ולחלוטין ערירי ובכל זאת אני מתקשה לראות עצמי בתוך קהילה שכולה קשישה ,ובדיור מוגן אני עדיין נשאר בודד .בדמיוני,אני רואה משהו הדומה להוסטל המנוהל ככזה אך יחד עם זאת יש בו שירותים לדאגתו של הדייר. האם יש משהו קרוב לשילוב הזה? תודה למשיבים.יוסף

במקומות רבים יש עמותות שנותנות יעוץ פרטני לקשישים. למשל כאן בחיפה יש שני ארגונים, מיל"ב ושילה, ששניהם מקימים מעודוני יום לקשישים, שלא רק עוזרים לנו הקשישים לצאת מהבדידות שלנו, וגם יש שם מומחים שיכולים להתאים למי שמבקש פתרון מתאים. אני בטוח שגם במקום מגוריך יש ארגונים מבורכים כאלה. אנא ציין מקום מגוריך, ואני מניח ש נעה תוכל להפנות אותך לארגונים המתאימים.

יוסף שלום! ראשית אתה אומר "אני מתקשה לראות את עצמי בתוך קהילה שכולה קשישה ובדיור מוגן אני עדיין בודד".למה אתה מתכוון בקהילה שכולה קשישה? האם יש לך כיום חיי חברה? האם אתה פעיל במסגרות שונות? הייתי שמחה לשמוע פרטים על התנאים בהם אתה חי היום. ישנן קומבינציות ואפשרויות מגורים רבות בגיל המבוגר. החל מבתי אבות המשלבים חיי קהילה וקשר עם אוכלוסיה רב גילאית.ישנן מסגרות יומיות ללא לינה ואפילו שמעתי על אנשים שהחליטו לשכור דירה עם שותפים כדי להפיג את הבדידות. ישנן דרכים ואפשרויות רבות. כדאי שתעשה ברור מעמיק יותר מה הם צרכיך. ניתן לעשות זאת במספר אופנים: א. כפי שדני הציע ניתן לפנות לעמותות שמתמחות בכך (כגון מיל"ב ושילה) לצורך יעוץ פרטני ב. לברר עם אנשים בני גילך על מסגרות שונות אותם הם בחרו, על היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם. ג. להתחיל לסייר ולהתרשם במקומות עליהם שמעת. לראיין ולבקש המלצות מהדיירים. לראות היכן אתה מרגיש נוח יותר או פחות ד.חווית הבדידות היא פעמים רבות חוויה פנימית שמלווה אותך לאן שתלך. אף מסגרת מבחוץ לא "גואלת" ממנה. לעתים יעוץ פסיכולוגי אצל אדם המומחה לגיל המבוגר יכול להקל ולעזור להתמודד עם תחושה זו. אתה מוזמן לפנות שוב במידה ועולות מחשבות נוספות בהצלחה נעה

לנעה שלום, עד כמה שזה יישמע מוזר, אני חש מבוכה בקוראי את מכתבך המאלף ואני אפילו לא יודע לענות על השאלות שאת מעלה.בחיי היום יום,ולמראית עין, אני מחייך ומדבר עם כל אדם,ובכל זאת הניכור לא מרפה ממני,וסעיף "ד" שבמכתבך הוא המתאים למציאות חיי ולדאבון לבי גם ייעוץ פסיכולוגי לא יעזור ; וכאן .אני חייב לציין שיש לי שני אחים המתייחסים אלי בעוינות ,אם לא יותר מזה ,וכל מאמצי למצוא הסבר או סיבה אמיתית עולים בתוהו .(יש המסבירים זאת בקנאה או בחמדנות שיש להם בחושבם שאני מיליונר ושעלי למסור כספי לילדים שלהם,עכשיו בעודי בחיים, לא להאמין ? ! ) באיזור מגורי נמצא בית ותיקי הגליל בו ניסיתי למצוא פתרון חלקי לבדידות,ובקרית שמונה מצוי בית הקשיש ואולם בשניהם לא מצאתי את המסגרת הגואלת כפי שאת אומרת ,<אף מסגרת מבחוץ לא גואלת> ולכן, פנייתי הנואשת בחיפוש אחרי פתרון "אידיאלי" שכנראה נמצא רק בדמיוני .למזלי, יש לי חבר טוב אצלו אני מוצא תמיכה נפשית (עובד סוציאלי בעיסוקו) והוא נקודת האור היחידה.אילו רק הייתי דתי למשל ,הרי זה היה מעסיק אותי וגם יוצר עבורי חברה אבל אז הייתי מוצא עצמי במצב כפוי ולא טבעי. ולזה קוראים "פלונטר" אנסה לבדוק בשני המוסדות מיל"ב ושילה ובינתיים אני מודה מקרב לב גם לך וגם לדני. בברכה.יוסף