האם אמי מגזימה???

אמי טוענת שכל השנים לא זכתה לתשומת לב, או לא מקבלת מספיק תשומת לב מאחרים, והיא מקנאה מאבי שהוא תמיד סמר הערב וממנה מתעלמים, כי הוא גונב את ההצגה. לאחרונה עשתה צעד נועז, התחילה לצייר, הקימה תערוכה בבית, ולמרבה הפלא יש הצלחה הסטרית. היא מרגישה באיי, כל הזמן מחייכת כי התחילה לקבל מחמאות שלא קיבלה עד עתה כבר שנים רבות. היא עושה על חשבון השינה, על חשבון האוכל, ואומרת שבשביל לזכות לאערכה ולתשומת לב היא תעשה את הכל גם אם זה במחיר שליפול מהרגליים. האם לעזוב אותה, אנו מחמיאים ומפרגנים לה, והיא לא מסתפקת ורוצה גם אמפתיה מאחרים, פתאום חשוב לה בגיל 60 שיפרסמו אותה, להרגיש שווה, ולהרגיש שמעריכים אותה, כי טוענת שסובלת כבר עשרות שנים מחסך. וככל שיפרגנו לה, כך תגביר את כמות הציורים. האם זה נורמלי מצידה?

שלום לבת ! אם יש לאמך הצלחה רבה במעשה ידיה, בוודאי שזה תורם לך לנפש , לנשמה, וזה טוב לבריאות. ידוע שלצייר זה מהנה, מרגיע ולבטח נפתח לה עולם חדש מעניין. נשמע מדברייך שהיא מתלהבת ונהנית מהמחמאות, אבל אם היא תיפול מהרגליים, תהיה לה בעיה להמשיך לצייר... שינה היא דבר חשוב לגוף, כנ"ל תזונה טובה , וצריך לדאוג שאין היא עושה דברים מעל לכוחותיה, ועל חשבון הצרכים הפיזיים שגם הם חשובים לבריאותה. לדעתי , אם ייראה לך שזה מוגזם, אז אולי כדאי לשוחח אתה בנינוחות ולהזכיר לה כמה חשובים הדברים האחרים לבריאותה. כל טוב!

זה לא רק נורמלי, זה אפילו נהדר. צודקת החיפאית שצריך גם לחיות חיים בריאים, אבל אני בהחלט יכול להבין את ההתלהבות ההיסטרית של אמך מגלוי הפן החדש בחייה שנותן לה כל כך הרבה סיפוק. אמי היתה ציירת מפורסמת למדי, וזכתה להצלחה ולהכרה מגיל צעיר. בכל זאת היו לה תקופות - עד גיל 90, קרוב לסוף חייה, שנתקפה בבולמוס של יצירה. לפעמים היתה קמה באמצע הלילה ומציירת עד אור הבוקר ומעבר. לדוגמה אחרת, אני בעצמי סגרתי את העסק שלי בגיל 76. מאז התחלתי לעבוד רק בהתנדבות. נטלתי עלי משימות קשות, ולעתים קרובות בת זוגי, שאני שותף לה בפעילויות ההתנדבות ואנוכי, עובדים רצוף עד 1 בלילה ויותר, כדי להספיק לסיים משימה חשובה. מה שחשוב, שאמך תבדוק את משקל הגוף, ותקפיד שצורת החיים החדשה לא תגרום לשנויים גדולים במשקל. שנויים כאלה לדעתי הם סימן להגזמה בשנוי בארח החיים. ברור שחשוב מאד להקפיד על תזונה נכונה ומידה נכונה של פעילות גופנית. זה עשוי לסייע מאד בשימור ופיתוח היצירתיות וכמובן גם בשמירה על בריאות תקינה. כדאי שתראי לאמך את "פוסט" הזה ותגידי לנו שאנחנו, שפעילים כל כך בעדוד קשישים לנצל את הפנאי שאחרי שנות העבודה, למימוש עצמי והעצמה, שמחים בהצלחתה.

כל הכבוד לה!!!!!!!!!!! איך הצליחה ממקום של קינאה ותסכול להביא את עצמה למקום פרודוקטיבי ולתחושה של סיפוק. שהיא לא נשארה כלואה בתסכוליה. .נשמע שההערכה היא קודם כל בינה לבינה. היא הצליחה לפצות על חסך אמנותי מאוד כבד ומתברר שאף פעם לא מאוחר. רק אחר כך מגיעות המחמאות מאחרים . כדאי להפריד בין מחמאות להכרה. ההכרה היא דבר חשוב לכל אמן ועל אחת כמה וכמה לאמנית שהיתה שנים רבות כל כך בצל. נשמע שההיי הזה הוא תגובתי למצב. ( כמו בכל תחילתה של התאהבות או התגלות חדשה) שרק תמשיך להצליח ... נעה