היי..

דיון מתוך פורום  תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות

04/06/2007 | 17:51 | מאת: רותם

היי לכולם, אחרי שגיששתי קצת בפורום הזה וראיתי תגובות והתעניינות מצד האנשים כאן החלטתי לספר קצת על עצמי(בעצתה של יערה): קוראים לי רותם כפי ששמתם בטח לב..ואני בת 20 ממרכז הארץ.. יש לי בן דוד בן 18 שנורא קרוב אליי[כמו אח בשבילי] ואנחנו בקשר מעולה.. לפני כחודש וחצי הוא עשה בדיקות דם והפנו אותו בדחיפות לבית חולים בטענה שיש לו אנמיה חריפה מאוד.. יום אחרי זה בישרו לו שגילו אצלו סרטן..לוקמיה. המישפחה הייתה בהלם מכיוון שאמא שלו[דודה שלי] ניפטרה לפני שנים מסרטן בריאות.. הוא מנסה להראות שהכל בסדר אבל מההיכרות איתו אני מבחינה בקושי ובפחד שלו.. האחים שלו ואני נימצאים איתו כל הזמן[אבא שלו ניפטר גם לפני כמה שנים מדום לב..]. אנחנו מדברים המון ואני שמחה על כך שלפחות הוא מדבר ומוציא דברים במקום לשמור אותם בפנים.. לא רק הוא, גם 3 מהאחים שלו מדברים איתי על מה שיש לו ושופכים אצלי את הלב.. אין לי תלונות..אני שמחה שהם מדברים..כי בכל זאת-זה לא קל להם בעיקר מפני שזאת פעם שניה שהסרטן חודר למישפחה.. אבל.. לפעמים אני מרגישה שאולי הכל גדול עליי.. קשה לי לישון בלילות מכל המחשבות..וכשאני מגיעה אליהם הכל ממשיך.. קשה לי להתמודד עם כל זה.. אבל אני גם כועסת על עצמי. מי אני שתדבר ככה ותגיד שהכל גדול עליה ושהיא לא מסוגלת להתמודד כשבנדוד שלי עצמו סובל יותר מכולם?איזו זכות יש לי? אני לא יודעת מה לחשוב..אבל מה שאני יודעת בטוח זה שאני אמשיך להיות שם..לא אעלם חס וחלילה..אני שם רק בשבילו..תמיד. סליחה אבל הייתי פשוט חייבת להוציא.

לקריאה נוספת והעמקה
04/06/2007 | 18:16 | מאת: אסי

04/06/2007 | 18:19 | מאת: רותם

04/06/2007 | 22:51 | מאת: יערה

ראשית, אני שמחה לראות כי כתבת מעט על עצמך בכדי שהחברים כאן בפורום ידעו עלייך מעט... כאב לי מאוד לקרוא על בן דוד שלך ובכלל על ההיסטוריה המשפחתית, וכולי תקווה שהוא יחלים כמה שיותר מהר! אין לך שום סיבה לכעוס על עצמך! אני מבינה את התחושה, בטח את אומרת לעצמך "אני, מה יש לי להתלונן? הרי לי אין את "המחלה"! אני לא חווה שום כאב פיזי!" אמנם את לא חווה הכל על בשרך אבל כל עוד יש לך קרבה אני בטוחה שגם לך זה מאוד קשה וגם לך יש רגעים שאת מרגישה פחד נוראי/חששות/תסכול וכדומה. זה לא אומר שאת צריכה לכעוס על עצמך! זה אומר שאת אנושית! שאת בנאדם עם רגשות וזה ראוי להערכה! כשהמחלה הזו פוקדת בנאדם מסויים, היא משפיעה גם על סביבתו. מדבריך הבנתי שבן דודך ואחיו מרגישים שהם יכולים לדבר איתך. אם את מרגישה שאת יכולה להקל עליהם, ולו מעט (כגון בדיבור ולשפוך את הלב) ואת מרגישה שאת מסוגלת לעשות את זה תעשי את זה. את עושה עימם חסד ועוזרת להם, וכן אני בטוחה שגם את תצאי מחוזקת. אולם דעי שגם לך, בתור בנאדם אנושי, במיוחד כש"המכה" קרובה אליך יש רגעי משבר ובכי, אבל מהרגעים האלה בסופו של דבר רק יוצאים מחוזקים ותוכלי לעלות מעלה מעלה! את מוזמנת לקחת חלק פעיל בפורום. אמנם שמו של הפורום הוא "תמיכה וסיוע לבני נוער חולי סרט" אך הוא מיועד גם לקרוביהם. אדרבה, זה יכול רק להוסיף אם תוסיפי את הפן הלאוו דווקא אישי (=נושא המחלה) אלא כמי שמסתכל עליה מהצד, מישהו שקרוב לו חלה. זה יוכל לעזור לאחרים- אני בטוחה בכך! שנזכה רק לבריאות ואושר (זה שווה יותר מ50 מיליון...) יערה (=

05/06/2007 | 16:56 | מאת: רותם

אני חייבת לפני הכל לומר שאת נשמעת לי בן אדם מדהים! קראתי פה כמה תגובות שלך ודברים שכתבת ולא היה קשה להבחין בזה :) בנוגע למה שכתבת לגבי זה שאני יכולה לתרום לפורום בפן אחד,לא של החולה-אם זה יעזור ויתרום למישהו זה נורא ישמח אותי.. תודה על החיזוקים מאמי..

אם לא תאמרי את מה שיש לך לומר פה אז איפה תוכלי לומר זאת ?! בישביל זה אנחנו פה .... אולי הכל עוד ניראה לך ולבן דוד שלך חדש ומוזר , אבל לצערנו כל מי שעבר את זה מתרגל לעיניין של המחלה ולאט לאט לומדים להפיק גם את המירב הטוב מזה :) מניסיון את לא צריכה להרגיש אשמה עם זה שאת לא מסוגלת להתמודד כי זאת תכונה טיבעית לכולנו ... הכל נרכש עם הזמן לאט לאט עוד לומדים לשמוח גם שעצוב ...... קטעים בחיים הם רק מחשול . הם לא הסוף.... תזכרי את זה ושיהיה לך חיים בריאים ומלאי אושר עומר נעים פורום תמיכה לבני נוער חולי סרטן

05/06/2007 | 16:56 | מאת: רותם

היי..נעים מאוד (: באמת הכל עדיין חדש וטרי לבנדוד שלי ולכל המשפחה..ונכון, כמה שזה עצוב מתרגלים..אין לנו ברירה אחרת..רק להיות חזקים ולקוות לטוב שיגיע בעז"ה..

רותם שלום, אני קראתי את האשכול של ההתכתבות שלך עם חברי הפורום, אני סבור ובטוח שהפורום יוכל לסייע לך ובאופן עקיף זה יסייע לבן דוד שלך. אני חושב שאף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלך, את לובשת נעליים כעת נעליים שהם אמנם אולי גדולות אך הן לוחצות ולא נוחות ולמרות כל זאת - את בכך בטוח מצליחה לעזור ובראש ובראשונה לבן דוד שלך. העובדה שיש לו עם מי לדבר, עם מי לשפוך את מה שיש לו על הלב, היא לדעתי אחד הדברים החשובים שצריך, לפחות בהתחלה וןעל אחת כמה וכמה אם הצד השני משדר שהוא צריך זאת. הפחד, החשש, יש הרבה מילים שניתן להוסיף כאן, הם דברים שלדעתי הם לגיטמיים לחלוטין, זו תגובה טבעית לחלוטין ואני מאמין כי בעקבות הפחד ובעבקבות החשש, דווקא בעקבותיהם, ועל אחת כמה וכמה לאור ההיסטוריה שציינת, המוטיבציה שלו להילחם, לא לוותר תהיה גבוהה. הוא בחור צעיר, תרשי לי להאמין שהוא בחור חזק ועם אחים כמו שיש לו ואיתך, שזה משדר שאתם מאוחדים סביבו, אתם רק ממחישים לי את הצורך להישאר אופטימיים ולא לאבד את האופטימיות בשום שלב. אני חושב שכדאי שתקראי את הכתבה על גיא אפשטיין, היא תוכל לעזור לך וקצת לקרוא על הסיפור שלי, את תלמדי שקושי אצלי, הוא דבר זמני, פשוט כי אתגרים הם דברים זמניים. אני אשמח בכל מקרה אם תצרי איתי קשר לאימייל שלי בכתובת, הייתי רוצה לבחון אפשרויות, במידה ואת מעוניינת בכך לסייע לכם בצורה כזו או אחרת, לשיקול דעתכם. alon_lupo@walla.com

05/06/2007 | 17:06 | מאת: רותם

תודה על המילים החמות שכתבת.. איפה נימצאת הכתבה שהזכרת לגבי גיא אפשטיין? בקשר למייל-תודה רבה..אני אשמח לשמוע ממך ייעוץ ואפשרויות..זה נורא חשוב לי.. אה..ו..נעים להכיר :)

מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות