הייתי גם היום בשבעה והראתי לאחיות שלה "טריגר"

את מה שכתבתי,לא רציתי להראות עדיין לחברה שלי שהיא במצב כל כך שביר הם אמרו לי שמה שכתבתי זה בדיוק הוא וביקשו שאני אכתוב את זה על קלף ואתן לה ואשים באלבום תמונות וחלק מהתמונות גם מהימים האחרונים שאני הייתי אצלו לפני חודש הוא היה נראה שונה אחר כך היה לי וירוס ופחדתי לבוא לא להדביק אותו והיינו בקשר טלפוני יום יומי מהתמונות שראיתי היום באלבום למדתי כמה ההתדרדרות היתה מהירה הוא כבר היה אחרת וזה כל כך כאב והתמונות הכי קשות לא ידעתי שזה מה שזה כשהוא מת הוא נראה ישן כמו מלאך וחברה שלי אמרה לי שזה תמונות שהיא צילמה אחרי הייתי בשוק והתמונות האלה לא עוזבות אותי מי יכול להאמין שבתמונות האלה כבר אין נשמה באפו, אלוהיםםםםםםםםםםםםםםם כל יום שם שאני נמצאת אני לומדת עוד ועוד על כל ההשתלשלות של הדברים על הבלתי אפשרי הזה שחברה שלי היתה שם עד מותו וגם אחרי היא לא רצתה לעזוב אותו ונגמרו לי המילים ונשארו רק הדמעות

את מרגשת אותי בעוצמות אדירות וסוחפות... וזה מצוין שאת פורקת ולא מתפרקת... את דמות מאד דומיננטית בקלף חיוו של הילד המלאכי הזה. וזה ילווה אותך לכל אורך הדרך ויעניק לך עוצמות של כח וחוסן נפשי. מחבקת ומחזקת, שדה ניר.

אני עכשיו פורקת וגם מתפרקת ואת עומר למעשה מאז שנולד ליויתי אותו ראיתי כל שלב בהתפתחות שלו,את המחלה שפרצה המאבק היאוש התקוה וחברה שלי כל הזמן הקרינה לכולנו אופטימיות כל הזמן האמינה שגם הפעם הוא יצא מזה אבל המחלה היתה יותר חזקה וביום של ההתרמה למציאת תורם למח עצם לעומר ועוד שני אנשים הראו סרט עליו והמשפט שלו אני אנצח שבה את כולנו הוא השתמש בדימווים של חילים רעים שזאת היתה דרך ההתמודדות שלו עם המחלה הארורה הזאת ועכשיו עומר מלאך והלב מסרב להבין ולקבל

גל יקרה...כל כך קשה ולא נתפס...ואני יודעת שזה לא ממש מנחם אבל תנסי להזכיר לעצמך שהוא עכשיו במקום מואר וטוב...שהוא כבר לא סובל...הוא משחק שם עם מלאכים וצחוקו מתגלגל בין העננים...תחזיקי מעמד.. דמעה

עכשיו כבר לא כואב לו עכשיו הוא כבר לא סובל אבל אנחנו אלה שהוא מילא את ליבנו בו נשארים כואבים ונדהמים וחסרי מילים

כמה כאב יש באבדן של ילד קטן. כאב שאי אפשר לשאת... אני מרגישה צורך לכתוב לך משהו, אבל פוחדת שתפרשי אותו לא נכון, או לפחות לא כמו שהתכוונתי... אבל אנסה....אני מאד מבינה את הקשר שלך לילד זכרונו לברכה. את נישאבת לשם עכשיו, וכל האנרגיות שלך מופנות אל האבדן וזה קשה...אם היית עכשיו נמצאת במסגרת של טיפול, יכול מאד להיות שהיית מצליחה לנסות לעבד את הכאב והאבדן עם מישהו שיתן לך כלים להתמודד עם זה. להבדיל אלף אלפי הבדלות של הילד המת מהילד החי שנילקח ממך, ויבדל לחיים ארוכים...ניראה לי שבאיזה שהוא מקום, הדברים מעט מתערבבים לך, ואובדן הפרידה משני הילדים הופך לכאב אחד גדול, ואת בוכה את אובדן שניהם..... ממליצה לך מכל הלב, לנסות ולחזור לטיפול. דווקא ברגעי המשבר האלה, בהם את כל כך זקוקה להכוונה נפשית, ותיעול הכאב, על מנת לא להישאב בכל כוחך, ולשמור את אותו הכח להמשך הישרדותך.... תהיי חזקה, אני איתך יקרה. ליאור

נכון זה כאב שאי אפשר לשאת בעוצמתו במחשבה שלו ,ויכול להיות כמו שכתבת לי שהדברים מתערבבים לי ואני בוכה את אובדן שניהם אתמול כבר לא הלכתי לשם כי הרגשתי סחוטה פיזית ונפשית ואתמול בעבודה רציתי ללכת הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת הלכתי למנהלת שלי אמרתי לה שאני רוצה ללכת הביתה כי אני חסרת אנרגיה ורוצה לפצוע את עצמי והיא לא היתה מוכנה לשחרר אותי ודיברה איתי קצת והרגיעה לי את הדחף הזה והיה צריך להיות לי מחר טיפול אצל מישהי חדשה וביטלתי אותו לא מסוגלת ללכת לטיפול עוד פעם אין לי כוח להתמודד גם עם זה עכשיו תודה על שאת איתי

כמה כאב יש באבדן של ילד קטן. כאב שאי אפשר לשאת... אני מרגישה צורך לכתוב לך משהו, אבל פוחדת שתפרשי אותו לא נכון, או לפחות לא כמו שהתכוונתי... אבל אנסה....אני מאד מבינה את הקשר שלך לילד זכרונו לברכה. את נישאבת לשם עכשיו, וכל האנרגיות שלך מופנות אל האבדן וזה קשה...אם היית עכשיו נמצאת במסגרת של טיפול, יכול מאד להיות שהיית מצליחה לנסות לעבד את הכאב והאבדן עם מישהו שיתן לך כלים להתמודד עם זה. להבדיל אלף אלפי הבדלות של הילד המת מהילד החי שנילקח ממך, ויבדל לחיים ארוכים...ניראה לי שבאיזה שהוא מקום, הדברים מעט מתערבבים לך, ואובדן הפרידה משני הילדים הופך לכאב אחד גדול, ואת בוכה את אובדן שניהם..... ממליצה לך מכל הלב, לנסות ולחזור לטיפול. דווקא ברגעי המשבר האלה, בהם את כל כך זקוקה להכוונה נפשית, ותיעול הכאב, על מנת לא להישאב בכל כוחך, ולשמור את אותו הכח להמשך הישרדותך.... תהיי חזקה, אני איתך יקרה. ליאור