לבד...(טריגר)
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני נותרתי חסרת מילים, פשוט כך אני שותקת...נותנת לדמעות לדבר במקומי חוסמת את המילים מלצאת ממני חוסמת את עצמי מלהרגיש משהו אחר חוץ מאותו כאב אני לא יוכל להשכיח זכרונות אני לא יוכל למחוק דברים שמעיקים עליי אני לא יוכל להתעלם כשאני מרגישה אותו קרוב אליי ולפעמים אני רק רוצה לצרוח חזק חזק אבל אז אני נזכרת שזה לא יתרום בדבר שאף אדם לא ישמע את צעקתי שאני ישאר לבד כמו תמיד שאני יניח את ראשי על הכרית וינסה להירדם והדמעות יזלגו והפחד ישרור ואז אני יזכר שאם אני ילך לישון זה לא יעבור, הוא לא יעזוב, גם שם הוא יופיע גם שם הזיכרון יפציע ואני ישאר פצועה, חבולה, מדממת בלי אף אחד לצידי, לבד, ימשיך לשתוק ולתת לדמעות לדבר במקומי לאוויר. *אני יודעת שזה לא קשור אבל אני ישמח אם מישהו יסביר לי איך לשרשר את ההודעות איך להגיב לתגובה...תודה... שיהיה שבת שלום וערב שקט לכולנו...
שלום לך. קודם כל ברוכה הבאה. זה מקומך ופה את יכולה להרגיש בנוח, לבכות, להוציא, לדבר, לשתף ואנחנו תמיד פה. את נשמעת מאוד טעונה וכואבת. מאוד כאב לי לקרוא אותך. הלבד זו תחושה אוד מוכרת וכואבת באותה מידה שהיא טובה לנו היא גם מכאיבה לנו. האם את בטיפול? חשבת לגשת לטיפול? במידה ואת לא בטיפול אני ממליצה לך לשקול לגשת לטיפול, שם תקבלי עזרה מקצועית ותוכלי להוציא הכל. הזיכרונות כואבים ומכאיבים. כבר אין מקום בתוכנו להדחיק את הנעשה, הגוף והנפש זועקים לעזרה ורוצים לדבר. אני כ"כ מבינה אותך - את לא לבד. חשבת אולי לכתוב? זה יכול לעזור....הכל יצא ואת תרגישי הקלה מסויימת. לגביי כתיבת ההודעות, ברגע שאת קוראת הודעה תגלגלי את העכבר קצת למטה ואז תראי את "טופס כתיבת ההודעה" ואז תוכלי להגיב. אני פה איתך, מחבקת ואנסה לעזור לך עד כמה שאפשר. שבת שלום כאב הלב
אני כותבת...הרבה...זו ההקלה היחידה שלי אני לא נמצאת בטיפול, בנוסף אף אחד מהמשפחה או חברים אינם יודעים על המקרה. אף פעם לא מצאתי דרך לספר.. תודה לך כאב לב... *חיבוק*
קודם כל, לא יצא לי לברך אותך... אז ברוכה הבאה... שמחה שמצאת את הפורום ואת מנסה להיעזר בו ולפחות כאן להיות קצת פחות לבד... כמו שכתבו לך (חתולה נדמה לי), העובדה הזו שאת מצליחה לבכות, בכלל לא ברורה מאליה! זו מתנה היכולת הזו... וזה יכול מאוד לשחרר לפעמים.. יש לדמעות הרבה כוח (גם משחרר וגם סוג של צורת ביטוי, כמו שכתבת) מאוד מבינה את הבדידות שלך.. את התחושות שתארת.. אם אני זוכרת נכון אז הזכרון הזה די טרי אצלך... <?> יש מישהו ששיתפת אותו? מישהו שאת יכולה לדבר איתו? חברה קרובה? משפחה? אין שום סיבה שמצדיקה שתשארי אם זה לבד.. שתמשיכי לדמם ולשתוק.. אולי תנסי להקל על עצמך ולשתף אדם קרוב שאת סומכת עליו? או שתכתבי בתור התחלה? לעצמך.. או כאן.. לי הכתיבה מאוד עזרה בהתחלה, כשכמעט אף אחד לא ידע ולא העזתי לדבר על כך, ועד היום זו דרך מאוד יעילה לעשות סדר, להוציא, להקל קצת... מקווה שלפחות כאן תרגישי קצת פחות לבד... איתך...
היי. אז יש לי מספר זכרונות, זיכרון שמהדהד מהילדות שנפתח אצלי לפני כבערך שנה כאשר עברתי תקיפה מינית בגיל 16 וחצי בערך, היום אני בת 18 לאחר שהמקרה קרה נפתחו צלקות ישנות שבעזרתן גיליתי הרבה דברים. כרגע אני דיי לבד, שיתפתי חברה אחת במקרה שקרה לי בגיל 16 בינתיים כותבת, נעזרת עד כמה שאפשר, ומקווה שעם הזמן אני ארגיש בנוח לקבל עזרה. תודה לך בובה על במה... *חיבוק*
עוד אחת... היי לך! "אני לא יוכל להשכיח זכרונות אני לא יוכל למחוק דברים שמעיקים עליי אני לא יוכל להתעלם כשאני מרגישה אותו קרוב אליי" (ציטוט שלך). נכון, את לא יכולה להשכיח למחוק ולהתעלם לעולם זה לא יעבור אם תנסי לשכוח , למחוק או להתעלם. זה תמיד ישאר אצלך... אז, טוב שאת לא נותנת לזה לקרות וטוב שאת בוכה את הכאב שחונק. כי רק כך.. רק כך, תצליחי "למחוק" את הכאב הזה ממך. רק כך, תצליחי לחיות אם מה שכואב לך כיום, שבעתיד לא יכאב שאותה עוצמה. לשכוח, את לא תשכחי. אבל ......... הכאב יתגמד לעומת מה שאת מרגישה כיום. תבכי תצרחי את הכאב אם לא תעשי כך, זה רק יחנוק אותך ולא יאפשר לך להמשיך... את תיהיי חלשה מכדי להמשיך. תבכי! כל כך טוב שאת בוכה. זה אחד הכלים הטובים שקיבלת.. שבוע טוב לך יקרה, מקווה שתרגישי יותר טוב. איתך כאן, אני.
תודה לך.... אני משתדלת להישאר חזקה משתדלת לשחרר את הכאב שכואב בפנים. גם לך שיהיה שבוע טוב ויום מקסים.
שבוע טוב שיהא לך.
תודה לך... גם לך יקירה.
