שבת שלום - שאלה .
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הצגתי את עצמי וסיפור חיי לפני 10 ימים נדמה לי. בני ( חייל חי"ר ) עומד להכנס ללבנון והדאגות והחרדות מובנות , עבר לא מעט עד כה בשירותו. אך לא זו הנקודה שמפתיעה רותי. מאז תחילת המערכה אני נתשף לחרדה פאניקה שביתי- בת 15 , תותקף מינית ברחוב. לא שחשש זה לא היה קיים קודם אלא שהתגבר במימדים הסטריים דבר שלא חוייתי בעבר. אני בתחושה שמאבד את שפיותי, דבר שלא הכרתי מהעבר ומוצף בכל מיני תכנים על תקיפות מינית צפים בתוך ההכרה שלי. מוזר, במצבי לחץ במלחמות בעבר לא חוויתי זאת, אולי בגגלל שביתי הגיע לגיל 15 , או שבני עומד להכנס ללבנון או שרני מזדקן . מתנצל על הכניסה לפורום אך נראה לי שהדברים קשורים ואפילי את אשתי לא מערב בתחושות אלה ממילא היא טרודה והסטרית מטבע הדברים. שבת שלום והלוואי ולא יפגעו אנשים נוספים.
דן שלום, קןדם כל אין לך על מה להתנצל על כך שכתבת בפורום, זה המקום שלך להוציא הכל. אני בת 23 ועדיין לא אמא ואחד הפחדים הגדולים שלי זה להיות אם, אתה יודע למה? בדיוק מהחשש שלך. יש לי את הפחד הזה שיתקפו את ילדיי בדיוק כמו שתקפו אותי כשהייתי קטנה. הלכתי וספרתי לאמי אך היא אמרה לי לשתוק. בכל פעם שאני עוברת ברחוב ואני רואה ילדה קטנה אני אומרת לעצמי" בגילה אני הייתי ובגילה פגעו בי" וישר אני חושבת על היום שגם לי יהיו ילדים ויפגעו בהם. אך עם זאת אני אופטימית במקום מסויים, אתה יודע למה? כי כיום אני בטיפול ואחת המטרות שלי בטיפול זה לטפל בחרדות ובפחדים הללו. נראה שאתה במצוקה רגשית ובחרדות לא קלות מהמון סיבות. שנים של שקט, פחדים כל אלו לא מקלים עליך. חשבת על האפשרות לגשת לדבר עם מישהו? לשתף? להוציא הכל? אני חושבת שפה מקור הבעיה, תעשה זאת למענך! תגש לטיפול זה יעשה לך טוב. אני מבינה אותך מאוד, אתה מרגיש וודאי בושה, אשמה, הרגשה מוזרה, אך אתה חייב זאת למענך. תשקול זאת, זה יעזור לך, כולי תקווה שבנך ושאר חיילינו ישובו הביתה במהרה והמלחמה הזו תסתיים מהר. מקווה שעזרתי ולו במעט. אנחנו פה לצידך תמיד. כאב הלב
תודה רבה. מה זה אני מבין אןתך . פדופיל , או מישפוגע בנערות/ים זה אכן מישהו שהייתי מוכן להרוג ללא נקיפות מצפון. כנראה שאני במשבר כלשהו ובסופו של דבר אצטרך להכנס לטיפול יעודי שכל פעם משום מה אני דוחה. אגב הזכרתי לי פתאום שכששיתפתי את הורי בתקיפה שעברתי .. כאילו לעגו כעסו עלי ואפילו הציעו עזרה לפוגע..(!!! ???) היות והיה מדובר בנער בשולי החברה. נדמה לי שבנקודה זו התמוטת האמון בהורי כדמויות מגינות ומשמעויתיות. וזה פגע בי לא פחות מהתקיפה עצמה.. ועד היות מלווה אותי מדי יום כל היות אם כי ברבדים סמוים... אני כאילו הסמרטות שעשו לו את זה... ולא חשוב עד כמה. באישהו מקום איבדתי אמון בבני אדם . עם חלוף השנים הפכתי לאדם חזק (לכאורה ) ומצליח בתחומי חיים קונקרטיים.הסוד נשאר טמון בתוכי. אומנם אני מחצין בטחון עצמי וערך עצמי אך בתוכי ובעיני עצמי אני לא שווה הרבה. לאחרונה אני קושר בין הפגיעה שחוויתי בגיל 10 לבין הדימוי הפנימי של חלש , בזוי והתושות המוזרות אשר ליוו אותי כל חיי ... ביומיים האחרונים אני קצת משגע את הבת ונשאר ער עדמאוחר עד שחוזרת. אתמל הבטיחה שתחזור במונית והייתי בחרדה שיקתפו אותה בחדר מדרגות או במעלית ... אכן מקל עלי לשתף את שעוברי עלי אך מתנגד עם איזה קול פנימי שאומר לי תהיה חזק ... תהיה גבר מה אתה מתבכיין.. תתבייש לך...
היי דן - שבת שלום גם לך בהחלט זוכרת אותך ואת הסיפור שלך , גם הבן שלי יכנס הלילה ללבנון , לתוך המלחמה , (מילואים ) זה לא מפחיד פחות , אתה מאמין לי ??אני משקשקת מפחד ,כבר מכינה לי סטוק של כדורי שינה כדי לא לטפס על הקירות בלילות שהוא שם , מה לעשות ? אלה החיים שלנו , זו המדינה שלנו ,ואלה הילדים שלנו שמשלמים בחייהם בזמן מלחמה , הלוואי יכולתי ללכת במקומו אני חושבת שלא רק הענין עם הבת זה מה שמדאיג אותך , אתה פשוט עושה השלכות של החרדות שלך מהבן , שחס וחלילה לא יקרה לו כלום , ואין לך שם שליטה על המצב , כמו באותה מידה שאין לך שליטה על מה שיקרה לבת שלך , כמו שאין לנו ההורים אף פעם שליטה על מה שקורה לילדים שלנו , אנחנו רק יכולים להיות שם בשבילם כשהם זקוקים לנו ,אתה בהחלט לא מאבד את שפיות דעתך , אתה פשוט נורא מודאג , ובגיל 49 אתה עדיין לא מזדקן , אתה פשוט בלחץ אטומי כמו כולנו , טוב שנכנסת לכאן , שמחתי לראותך שוב , כנס מתי שנוח לך ,אשמח לשוחח איתך בכל עת ,ואל תדאג , אתה בסך הכל כמו כולנו אדם נורמלי מהשורה שמנסה להבין את החרדות שלו , קבל חיבוק גדול ותירגע - גם אתה תהיה בסדר , אם לא לבד , בוא לכאן , תמיד. חתולה
