כבר יומים לא הלכתי לעבודה ואתמול הלכתי עם חרדה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לעבודה מחוסר ברירה וישבתי שם ורעדתי , כולי ועם כאבי בטן לא הצלחתי להרגע גם שניסו להרגיע אותי שם הרגשתי שבא לי לברוח משם לא הרגשתי מוגנת אני לא יודעת אייך אני אעשה את זה גם היןם רק המחשבה גורמת לי לרעוד עכשיו אמרו לנו אתמול במקרה של אזעקה לאן ללכת ליד מכונת המשקאות לתוך כוך כי כל הבניין חלונות ודלת כניסה עם פתחים וזכוכיות כל הקבוצה צריכה להצטופף בכוך הזה שיצאתי מהמשמרת הרגשתי כבדות באויר הסתכלתי על השמים לראות שלא יגע טיל זה מחזיר אותי למלחמת המפרץ שסקאדים נפלו בעיר שגרתי בה אז זה היה מצמרר שיגמרררררררררררררררררר כברררררררררררררררררררררררררררר
התרעה ויש מחסומים איזה מצב מזופתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
גל יקרה אני מבינה מאוד את תחושות הפחד והחרדה... אני חושבת שכדאי בכל זאת לצאת לעבודה "קל יותר לפחד ביחד..." מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב מחזקת אידה
היי גלוש מאוד מבינה את ההרגשה שלך , גם לי זה מחזיר את התחושה הזו , אבל תשמעי , אנחנו לא יכולות לחיות בצל הזכרונות של כל דבר טראומטי שעובר עלינו , והרי אם לא נעבוד לא יהיה לנו כסף , נכון ??? אז מה הברירות האחרות שיש לנו , וחוצמזה ,אל שתכחי כמה זמן נעדרת ממקום העבודה שלך בזמן האחרון , מחבקת אותך מתוקה , תהיי אמיצה חתולה
