ילדי מחונן אךאיבדתי את הרצון לחיות כבר מזמן!טריגר!

שאלתי את ילדי בן ה6 ומחצה באם יכאב לו שאהרג משיגור הטילים הנוחתים בגבול הצפון והוא השיב לי שבוודאי!!! ואיחל לי למות רק בזמן שנקבע לי- ביום הפטירה שלי. לאחר גיל 120- הלוואי! (ציטוט נאמן למקור!) מעולם לא דימיתי לחשוב שילדי הוא זה שיעצור בעדי ליטול סיכון מוחשי ומעשי.. והוא זה שימנע בעדי להגיע לאזורי 'קו העימות' במטרה להפגע מסיכול ממוקד. תוכנית המגירה שלי מוגרה בזכותו לעת עתה! אני ילדה אבודה.............. איבדתי את הילדות, את התום ללא מתום, את משובת הנעורים, בעודי נטרפת מהעלומים הנעלמים...נאנסתי לעיתים תכופות, התגרשתי, נפלתי כלכלית, פוטרתי עקב פשיטת רגל...ולאחרונה אף התייתמתי באופן פתאומי וטראגי, התמודדתי עם ילד פצוע לאחר ניתוח מסובך שעודנו מגובס ומוגבל, הותקפתי מינית ושאר מרעין בישין שאינם לציטוט! ואיבדתי את השפיות ואת הרצון לחיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נהפכתי שבר כלי!!!!! לא חזקה וחסינה נפשית! כי אם חלושה ותלושה!!!!!!!!!!כרגל קרושה!!!!!!!!!!! וסליחה על הבכיינות! אני בהתמוטטות עצבים!

אני מבינה את הקושי שלך.... את הדברים הנוראים והקשים שעברת...כמה קשה להתמודד.... וכמה קל לפנטז על קטיושה שמסיימת הכל... אך אני חושבת הבן שלך בהחלט פיקח ויותר מכך....ואם זאת משפטים מעין אלה יכולים לעלות את סף החרדה שמאמינה שממילא יש לו.... הוא עובר תקופה קשה....ונכון גם את....נסי לשאוב ממנו כוחות....ולתת ולעניק לו את הכוחות שהוא זקוק מאימו... מחזקת אותך אידה

צודקת. אך איבדתי את השפיות באופן זמני........

היה לי מאוד לא פשוט לקרוא אותך... מצטערת שכל כך קשה... ושאין לי הרבה מילים... איתך...

תודה שאת עימי...