חרדה, כעס, נטישה

ככה אני מרגישה. סגורה כאן. החרדות הקודמות. ברור למשפחה שהם לא יכולים להתעלק אבל לשאול מה שלומי? מה פתאום. אני קיימת כדי לאיים עלי ולבוא בטענות או דרישות. במצב הקיים? מנהלת הפורום הייתה כאן לפני ארבעה (!) ימים. צריך יותר מאשר שוקו ואגדות במצב כזה. בפורום כזה. ואני? המטפל שאיננו כמעט שבועיים ולא רק הלבד ומה שעברתי בזירה האישית והאינטימית אלא חוויות ממלחמת לבנון הראשונה כשהייתי בצבא בעצמי ובן דוד שלי נהרג וההודעות על עוד מתים כשהם טובחים בנו. אנחנו כבר לא צבא כזה בלתי מובס וההודעות בתקשורת שלנו פטתיות ושקריות. הדיווחים האמינים הם של החיזבללה. להתרכז בנשימות? משהו אחר קורה בגוף. רוצה קול שירגיע, התייחסות אלי ואל המצוקות שלי. במרכז הסיוע ענתה הודעה מוקלטת בנייד של התורנית. נפלא... וביום שני? פתאום הכל לא ברור. יהיה לי טיפול? אני אצליח להגיע?

אני מבינה כמה זה מתסכל ומכעיס לא לקבל מענה, כאשר את מרגישה כל כך לבד ונטושה וכל כך זקוקה לעזרה, כל כך צריכה שיהיה מישהו שירגיע את החרדות אולי אני לא ממש יכולה להרגיע אבל אני יכולה להיות כאן איתך כדי שתרגישי אולי קצת פחות לבד יכולה גם להציע לך חיבוק וירטואלי חם, אם זה יכול לפחות קצת לעזור מקווה בשבילך שהימים יעברו מהר ויגיע כבר יום שני ותפגשי שוב את המטפל שלך ואולי אז תצליחי להרגיש הרבה יותר בטוחה ומוגנת והרבה פחות לבד שיהיה לך שבוע שקט ורגוע שחף

כל כך מבינה את תחושותייך.. הלבד קשה עלייך... הלבד גדול וכואב... אני כאן איתך, יכולה לתת כמה שאפשר אחרי המדיה הזו. אל תרגישי לבד... את מוזמנת לשתף ואם נצליח להקל על ליבך, זה יהיה מעולה! מבינה. ומחבקת בובה.

מחר יום שני...ספק אם יתאפשר מחר להפגש עם המטפל....ואולי דוקא בגלל המצב הנוכחי חשוב עוד יותר לקבל את המענה.... אני מבינה את הקושי לקבל מענה קולי בכל פניה לעזרה...מבינה את הכעס, החרדה ותחושת הנטישה.... מאחלת לך לילה טוב שקט ושליו מהקודמים אידה