כשאין מילים..

כשאין יותר מילים שישברו את המחשבות כשאין יותר מילים שייפו את המציאות כשאין את המגע שיחמם ויגן על גופי מפני הרחות השורטות מרגישה כתינוק ביום היוולדו אבל עם המון מועקה ויאוש מרגישה עירומה ופגיעה לפעמים אפילו נעלמת לי האישיות כשאינני רואה את דמותי בשום עין או מראה לפעמים אני שוכחת... וכשאפילו בים הרוחות מטשטשות את הבעבועות לפעמים אני שוכחת- שאני צריכה (אולי) לחיות... אוף ,קשה "השתיקה שלי, זו הצרחה הכי גדולה שבי, השתיקה שלי, זה הכאב הכי כואב אצלי". ביי הלכתי! לא הכאיב עוד..

ושוב חתכתי.. והפעם במקום מוסתר היד כבר מכוערת וכל כך מולט ומגעיל! עכשיו צריך לכער את כל מה שעוד נותר "יפה"... ונקי. ושוב, סליחה אם אני מאכזבת. וגם אם א תרצו לשמוע ממני יותר, באמת שאעשה זאת... רגילה שנוטשים אז עוד כמה... אתגבר על זה! ומבחינתי , הלוואי והייתי נשארת כאן. הלוואי ויכולתי לא לבאס אתכן.. אוהבת המון, באמת!

על גופתי המתה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא מסכימה לשמוע שאת חושבת לעזוב אלא אם כן את חושבת שאת זקוקה לפסק זמן בשביל עצמך שום סיבה אחרת לא מקובלת עלי!!!!!!!!!!!!!! את לא מאכזבת אף אחד כאן זה הההההההההההמקום לשפוך את הכאב כדי לא להישאר איתו לבד כדי לא להיחנק ממנו כדי לשתף ולקבל תמיכה ואני אמשיך להגיד לך את זה פעם אחר פעם עד שבסוף תוכלי להגיד את זה את לעצמך ותפסיקי להרגיש רגשי אשם תמיד איתך שחף

בובה יקרה... אם את מרגישה שזה מה שנכון לך אז זה בסדר... אבל אל תשארי לבד עם הכאב והקושי... ועצוב לשמוע שאת ממשיכה ומענישה את עצמך על דברים שאחרים עשו לך.. זה לא מגיע לך, זה לא מגיע לילדה הקטנה... תני לעצמך את המקום שמגיע לך... כי מגיע לך!!!!!!!! איתך

כואב לקרא שאת פוצעת את עצמך שוב ושוב , אם היינו אמורים להתאכזב מכל מי שלא עומד בצפיות שלנו , היינו צריכים לסגור את המדינה וללכת לגור באוגנדה , למה את חוזרת ואומרת כל הזמן שאם נחליט לא לשמוע ממך אז תעלמי ??? למה שלא נרצה לשמוע ממך ??? את לא מבאסת , את מדוכאת , עוברים עליך המון שינויים בזמן קצר , אז תני מקום , וגמני איתך תמיד יפתי חתולה

בובית יקרה לי מאוד תמיד יש מילים לשבור את המחשבות תמיד יש מילים לייפות את המציאות צריך לשנות כיוונים צריך שדברים שיתנו מבפנים להוולד מחדש יותר קשה מאשר להיוולד מלכתחילה כי בפעם הראשונה זה לא תלוי בנו להיוולד מחדש אומר להיות עירומים ופגיעים להתחיל הכל מבראשית אבל עם כל הידע שכבר צברנו אישיות לעולם לא נעלמת , היא מסתתרת לה במקום שמרגיש לה יותר בטוח אני כאן , וכולנו כאן כדי להזכיר לך את מה שאת לפעמים שוכחת , שאת כן צריכה לחיות , ונכון שזה קשה כי את לומדת לחיות מחדש , את עושה צעדים ראשונים , מדדה מצד לצד עד שתיתייצבי, ובמשך הזמן תלמדי ללכת בטוחה , ואפילו לרוץ לאן שתבחרי להוביל את החיים , מחבקת ועוטפת אותך חתולה

איומי בריחה לא מתקבלים כאן בברכה. כולנו כאן סובלות מ"חרדת נטישה" קלה או קשה. אז תרגיעי בבקשה:-) כאן למענך תדיר, שדה ניר