את חירותי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
יש לך מחיר. אבל את שווה. החירות היא להרגיש. ולראות את הניואנסים שבגוונים. אין אדם שכולו רע ואין אדם שכולו טוב. אתמול ראיתי מההתחלה ועד הסוף את הסרט "מלאכים בשמי ברלין" הקשבתי היום לטקס האשכבה של אהוד מנור ברדיו. בכיתי. חשבתי שהרבה אנשים היו יכולים לגרום לי לבכות ובכמה לוויות לא הזלתי דמעה וזה לא לפי קרבת הדם בהכרח. איך אני אוהבת אנשים אבל לא בכל מחיר ולא מוכנה יותר למכור את הנשמה שלי. ועכשיו... כשהבנות רוצות את תשומת הלב שלי... זו בחירה. עוד סוג של חירות. והפסח הזה? פעם ראשונה שאני מוזמנת לחברה שמתארת את זה כסדר של אנשים מדליקים כולם והזמנה שבאה מהלב. איך אפשר לסרב למשהו כזה?
כהרגלך בקודש- מרגשת עד דמעות... בכיתי עמך! מחזיקה לך אצבעות! ומקווה כי השתא כולנו נהא בנות חורין!
