תלושה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מוזר לי כ"כ ואני לא מרגישה שייכות , לא מוצאת את עצמי , רוצה לתת ביטוי לכאב שבלב אך לא מוצאת את המילים הנכונות, כ"כ רוצה לעצום את עיניי ולפקוח אותן בעוד שנה ולהיות אחרת, לא רוצה שיכאב לי קשה לי עם הזכרונות המרים והחיים הקשים , הסבל התמידי, רוצה לנשום אוויר נקי ולא אוויר מזוהם, לא רוצה להיות עצובה רוצה לשמוח ולחייך מתוך שלמות עם עצמי........מי אני באמת? אני קיימת? האם באמת למישהו אכפת ממני? יש מישהו שאוהב אותי ודואג לי? איפה אני? רוצה לחבק את עצמי ולאהוב את מי שאני אך אני לא מכירה את עצמי באמת............רוצה להושיט יד, לתת יד לפחדף לצעוד איתו יחד בגבורה אך זה כ"כ קשה!!! אוף! אין לי אוויר כ"כ קשה!!! חולמת על עתיד אחר ועל חיים אחרים רוצה להשתנות אך הדרך נראית לי כ"כ ארוכה ומייגעת!! יש שיר שנקרא : " בואי אמא , בואי אמא........." איפה את? למה את לא אוהבת אותי? אני כ"כ זקוקה לך.......ואת שוב לא פה, רואה רק את עצמך ושוב לא רואה אותי כשהייתי קטנה הייתי בוכה מהשיר הזה , מעניין למה.........
כאב... הודעה קשה... מאוד מתחברת לחלק שלא מרגישה שייכות לשום מקום, לשום דבר. הזכרונות, הרגשות קשים מידי, קשה להיות במקום שמרגיש. בטוחה שיש המווווון אנשים שאת חשובה להן, שאוהבים אותך שדואגים לך, אולי קשה לך לראות את זה, כי את לא מקבלת את עצמך... תני יד לעצמך, קבל את עצמך, אהבי את עצמך ותהיי חברה של עצמך אחחרי כל זה יהיה הרבה יותר קל לקבל את האהבה והתמיכה מבחוץ. קודם כל את לעצמך ((((( חבקי את עצמך))))) מחזקת
תום - תמימות (טוהר ) וחום מקרינה תתחדשי לך על השם החדש , ואני מאוד שמחה שאת כבר לא אורחת אלה חלק בלתי נפרד מאיתנו , ברוכה הבאה בשמך החדש , חתולה
שם יפה בחרת - תמימות......... תודה שאת פה זה עושה לי טוב לדעת שיש לי אתכן תומכות ומחבקות. פה למענך, כאב הלב
כאב הלב יקרה שלי מאוד כשהכאב עולה וגובר על הכל , תמיד נדמה לנו שאנחנו לבד כאן בעולם , ושאין אף יצור אחד עלי אדמות שכן אכפת לו מאיתנו ושאף אחד לא אוהב אותנו , ואת יודעת שזה לא נכון , כי כן ישנם המון אנשים שכן אוהבים אותך ומאוד ,נכון שמאוד קשה לחיות כל הזמן עם הזכרונות ,וכולן רוצות כבר להיות אחרי השלב הטיפולי כדי להרגיש טוב יותר , אך זה מצריך המון עבודה קשה , ולא לוותר ולא להיכנע ולא להרים ידיים ,אז כן לומדים להכיר את מי שאני ומה שאני ואיזה יכולות יש לי , וכמה שאני חזקה ואמיצה כי אני כן מטפלת ,את עוברת עכשיו תקופה לא קלה אני מרגישה שאת חנוקה , אך קחי את הדברים מזווית אחרת , שזה חלק מהטיפול וזה רק זמני , גם אני אהבתי את השיר בואי אמא בואי אמא שבי אתי עד שאגדל , אך היא מעולם לא ישבה איתי ולא לידי ומעולם לא היתה שם בשבילי , גם כיום כשאני שומעת את השיר הזה הוא גורם לי לדמוע אבל לא מהמקום שהיא אמא שלי חסרה לי , אלה דווקא מהמקום של איזו אמא אני לילדים שלי ,אותה אני כבר לא מחפשת ,כגודל הצפיה גודל האכזבה ,מבינה יקרה שלי , מחבקת אותך המון המון המון ואת לא לבד חתולה
"בואי אמא בואי אמא......." את יודעת מי היום משמשת לי כאם, ואם יש משהו שאני מודה עליו כל בוקר זו האמא החדשה שלי שנכנסה לחיי והאירה לי אותם. את צודקת בכל מה שאת אומרת זה פשוט שלב מאוד קשה ואני כ"כ מנסה ומשתדלת ונלחמת ורוצה לחייך כבר ! המחשבה הזאת על :"אף אחד לא אוהב אותי" היא מגיעה ממקום של חסך וחוסר אכפתיות ממני לאורך כל חיי. בימים אלו אני עושה חשבון עם עצמי ומבינה דברים אחרת ומשחזרת אותם ואת ילדותי ואת נעוריי ולאורך כל חיי אני הייתי זאת שטפלה אם זאת אמא ואם זה אבא ואחותי הגדולה ( מי כמוך מבינה אותי ) לא היתה לי ילדות ואין מה לדבר על נעורים....... בילדותי אמי הכירה לי את הרגש של שנאה וזלזול ,וכך גדלתי. כ"כ חסרה לי אם בחיי , אמא אמיתית שתדאג לי שתהיה שם לצידי , שתקשיב ותתמוך שואני חולה היא תטפל בי ותחבק אותי ולא אחת כמוה שתזרוק אותי ותתן לי ללכת לבתי חולים לבד מבלי אפילו להתקשר לשאול לשלומי....... מזל שיש לי את האמא השנייה , היא האמא האמיתית שלי! שולחת חיבוק אני
כאב יקרה לי. מזדהה איתך מאוד. בתחושותייך.. בצורך להעלם ולהתעורר כשלא יכאב יותר . אני מחפשת מה לאמר לך.. והפעם נותרתי חסרת מילים לכאבך.. אני מנסה לכתוב, ואולי גם לאמר לעצמי בדרך, את מה שאני כותבת לך... אבל מרוב שאני מרגישה כאילו אני כתבתי.. המילים מתבלבלות לי.. ונתקעות. רק רוצה לאחל לך.. שבמיום מן הימים כן תכירי את עצמך... כן תאהבי את עצמך... ושיהיה מי שיחבק .. שיהיה מי שיתן לך את מה שלא נתנו... וכן, זה צובט בלב אני יודעת שלא פשוט לך עכשיו... ואומנם זה ורוטאלי עכשיו.. אבל, קבלי חיבוק שבא מהלב.. שיוצא מהנשמה.. ליבי אלייך יקרה. והלוואי והייתי מצליחה לשאוב ממך את הכאב שלא מותיר אוויר אחריו. מבינה אותך מאוד בובה.
תודה לך יקרה שלי, המילים שלך מחזקות אותי מאוד תמיד נעים לי לקרוא אותך , שומעים את הכנות במילותייך. אוהבת מאוד, אני
מבינה את הקושי והכאב המלווים כל הזמן... את הצורך בכתף להניח את הראש... ולהרגיש את השלוווה הבטחון והשקט... שהכל בסדר.... ואמא לא שם....מעולם לא הייתה... וזה כואב ולא מניח...הכאב הזה... מי שחולם ומי שמאחל לעצמו את הטוב הוא יגיע לשם.. לאור הדרך ארוכה מתפתלת בשבילים... עליות ירדות... אך יש מטרה האור מקווה שתתחילי לראות את קרני האור בקרוב שבת שלום אידה
