אני פה.. -ט-?!

היה לי שבוע לא פשוט בכלל.. כתוצאה ממה שהוצאתי.. זה הציף, והפיל אותי לתהום. בלי אוויר... ובלי כוחות להמשיך.. נכנסתי לכאן, קראתי אתכן.. ואתן, כמו תמיד.. אוהדות.. וכל כך אוהבות ותומכות. בצורה נפלאה וחמימה. תודה לכל המילים שלכן, תודה על העידוד.. כשהוצאתי את זה מעצמי, זה כבר לא רק שלי זה של עוד מי שקורא/שומע את זה. זה כבר בחוץ זה כבר לא סוד אבל הסוד שהיה רק שלי והיה כואב. הפך ליותר ויותר כואב. כי האמת כתובה על הדף. הרגשות והתמונות המוחשיות.. מתחילים להציף. אומרים שכך זה התהליך.. וכמה שכואב ..כך יוצאים מזה. אבל ,למה עדיין זה לא מרגיש לי ככה?! עדיין כואב וחונק את הנשמה ושוב.. מרגישה שהקרקע נשמטת לי לא יציב לי בכלל.. כל הזמן נופלת ולא מצליחה לקום. רוצה כבר לצחוק מהלב מרגישה כמו ליצן החצר.... שהחיוך על הפנים לא יהיה זיוף שיבוא לי מבפנים. הכל רק מסכות.. הכל רק סתם בפנים הכל רקוב וכואב לי. מתי הכל השתנה?! מתי...?! ורק פוגעת ופוגעת.. חודו של הלהב ..לא ארפה! בסוף פגעתי. בבטן שריטות.. לא אוהבת בכלל ! לא מצילחה לאהוב. והאמת, שאין בכלל מה לאהוב. כל הגוף עדיין מזוהם מלוכלך.. להקיא. כדורים.. ים.. ולמה אני חושבת על הדברים האלה? למה זה לא עוזב אותי..?! למה אני לא רוצה לחיות יותר..?! מצד שני, למה אני עדיין חיה? לא רוצה יותר לסבול.. וזו רק ההתחלה. אוף, רוצה כבר להיות אחרי הכל.. מכל הבחינות. רוצה טוב רוצה שקט.. רוצה שלווה.. רוצה שיהיה טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב כברררררררררררררררררררררררררר כי נמאס! ועוד קטע, של בובה על החוטים. עוד קטה קטן, עוד דבר שרשמתי..(לא רוצה להביא את כל הקטע, כי זה ממש טריגר.. ולא רוצה לעשות רע ביום שישי..) : "בובה על חוטים .. אין לה זכויות על עצמה... אסור לה להגיד לא בובה על חוטים צריכה לעשות רק מה שמבקשים ממנה, כי הם מכוונים אותה... הם מביאים הוראות ואני זו שצריכה למלא אותם כי אחרי הכל אני בובה בובה על חוטים " חתולה נשמה שלי- קראתי את כל מה שכתבת לי למטה.. קראתי- ולא פעם אחת. ואני אוהבת אותך.. תודה על הכל! את מיוחדת! ! ! ! ילדונת יקרה - כואב וצובט לי בלב.. כמו שצובט לך.. יודעת כמה לך זה לא פשוט. כל הנושא הזה. מחבקת בחזרה. ושמחה לראותך כאן. התגעגעתי! ליזזזזזזזזזזז- אני כאן. תודה על ההתעניינות.. ועל כך שהיית איתי.. באותו יום. (למרות שאני לא ממש הייתי כאן... ) ברחתי. מעצמי. ושוב בנות יקרות שלי תודה רבה על הכל (נשמע כמו הודעת פרידה.. (הלוואי) אבל לא.. אני עדיין כאן.......... בחיים.. ובפורום...). שבת שלום.

הרופא שלי הביא לי לעשות בדיקות דם.. כבר שבוע הם אצלי.. ולא יוצא לי לעשות. מפחדת מהתוצאות..?! מפחדת שיגלה משהו?! שחסר לי ..?! בטוח חסר... ! ואני מפחדת... אבל אני חייבת את זה לפחות את זה אם אני לא מסוגלת להכניס כלום לפה. פעם שעברה זה היה נוזלים.. הפעם אני מפחדת שיאשפזו אותי. והבטן- עדיין בחוץ. וזה בלתי נסבל כבר. לא יכולה לראות את זה... ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !

שלב ראשון להוציא על הכתב- לגלות את הסוד .... האם כבר אמרת אותו בקול רם - זאת אומרת , ממש ממש לגלות אותו- להוציא אותו החוצה מהגוף????? לאט לאט יקירה , את גיבורה ואת בדרך הנכונה.... המון כח ואהבה, שבת שלום ומאחלת שתהיה שקטה שתצליחי קצת לנוח מהשבוע הנורא. ליז

מנסה להוציא את המילים.. אבל נחנקת ומיד שותקת.. בכתב הולך לי הרבה יותר טוב. ועשיתי את זה. אבל להוציא ממש את כל המילים לעומקן של דברים.. היה קשה לי! זה גם תהליך ואני מאמינה שביום מן הימים.. אוכל לדבר על הכל... גם לפרטי פרטים... !

את בדרך הנכונה! ואני מאמינה גדולה בך! עתה המורסה יוצאת מהגוף ומתגלת במלא כיעורה ואת אפופת תוגה..... לאחר יציאתה תבוא ההקלה וההפוגה ותאריך התפוגה:-) אוהבת ומאחלת לך מנוחת הנפש והגוף, במהרה, שדה ניר.

בובונת יקרה לי מאוד מאוד מבינה שקשה לך עם הגילוי שחשפת , נכון שזה כבר לא סוד , נכון שכולם יכולים לקרא את כל מה שכתבת , כל מה שתגידי נכון , זה שוויתרת על הסוד ושיתפת בו את כל האחרים , זה הצעד המשמעותי שעשית , ואת כבר לא לבד איתו , עם כל הקושי וכל המועקות שלו , זה כבר לא סוד , זה עוד משהו שנמצא בחוץ ויש להתמודד איתו , אז נכון שזה לא קל , אבל תגידי לי , מישהו הבטיח לך גן של וורדים ???( אני אישית לא אוהבת וורדים הם לא אמינים , מצד אחד יפים וריחניים ומצד שני דוקרים ומוציאים דם ,)אז מה את אומרת ????? יש לך המון דברים עוד לעשות ולהשלים כדי שתוכלי לנוח (,יאלללה אומי לא עשית היום שום דבר )יש לך עוד לעבד נתונים , ולחשוב על על התהליך שאת עושה , שהוא נפלא , חתולה - שתמיד נמצאת כאן בשבילך