הריון.. טריגר!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
טוב, האמת..שהרבה זמן שכבר רציתי לשתף. וכל הזמן.. התחמקתי והתחמקתי. ונראה לי שכבר כתבתי את זה.. או שלא, אני כבר לא זוכרת . אבל.. אני זוכרת שבתור ילדה שתמיד אבל תמיד... הייתי חושבת שאני בהריון. תמיד חשבתי שיצור קטן.. כתוצאה ממה שההם עשו.. גדל לי בבטן. והייתי מועכת ומכווצת ומרביצה לבטן שלי. במטרה אחת. להפיל את התינוק. הייתי מרגישה שהבטן היתה זזה לי שמשהו זז לי בפנים. וידעתי שזה תינוק. ידעתי! ומעכתי אותו למוות. ולבסוף, הייתי מקבלת מחזור והייתי נרגעת.. אבל כך זה היה במשך כל חודש.. כי לפעמים היה מאחר לי.. בהרבה זמן ואז בכלל הייתי משתגעת ונכנסת לסרטים........ וכך גם היום. לפעמים אני חושבת שיש לי בבטן משהו לפעמים אני באמת מרגישה שמשהו זז לי בבטן. תגידו שאני מפגרת שאני הוזה כי אולי זה לא נכון.. אבל זה ממש כך....... ואז אני מועכת לא רוצה שיהיה לא רוצה שיראו רוצה שהבטן לא תראה. שונאת תחושת גועל ורצון להקיא להעלם להעלים את מה שרואים לא רוצה שיראו לא רוצה לראות. אין תינוק אני יודעת הכל בראש הדפוק שלי אבל.... אני עדיין מועכת ופוגעת בבטן לא אוהבת לא אוהבת בכלללללללללל .............. וזה מה שאני ... בובת חוטים - בובת חוטים- זה מה שאני. ככה אני מרגישה. לא עצמית- תלויה. מנסה להיות עצמי- אבל גורמים לי לעשות דברים שאחרים רוצים מנסה לקום- אבל מושכים אותי- ימינה. שמאלה. מנסה לרוץ מפה- אבל לא נותנים לי אפילו ללכת. הרי נועדתי לבצע את משאלות האחרים- לגרום לאנשים לשמוח- הרי זהו יעוד בובת החוטים. למרות שאני בכלל לא רוצה. כמו בובת חוטים- קמה ונופלת וכבר מתייאשת. הרי לא אני לא יכולה לזוז מבלי שיזיזו אותי. חבל. מנסה לבכות- אבל אין דמעות אצל בובות- הן צריכות להיות עם חיוכים. זיוף. מנסה לדבר- אבל יש לי רק פה מצוייר. לא אכפת לאף אחד מבובת החוטים הספציפית- היא הרי כמו כולם- חבל שזה לא נכון. אבל את מי זה כבר מעניין. בובת חוטים. חבל שהיא לעולם לא מתה.
כאב יש לך בבטן, כאב גדול, עם חיים משלו, כמו עובר... לכאב יש רצונות משלו, ותחושות משלו... כמו עובר. גם הכאב רוחש חיים. ולבובות מותר להיות גם עצובות. וכן גם בובות בוכות... מותר... להיות את... לא למלא רצונות של אף אחד.... את מקסימה.... אוהבת, ליאור
להרוס להרוס את הכל פלאשבקים על פלאשבקים ואין מנוחה לא לנפש ולא לגוף רק לשקוע....... מחזיקה את עצמי מנסה לפחות............................ אבל בזמן האחרון מה שמעסיק אותי, זה הגוף. הדבר שאני הכי לא אוהבת בעולם את הגוף ה-ז-ה. ודווקא עליו אני מתמקדת.. ודווקא אליו אני מתייחסת... אוף והבטן הבטן נוראית הזו. שרק לא מזמן .. נפל לי האסימון.... למה בכלל אני רוצה להעלים אותו כי תמיד רציתי מאז היותי ילדה שמה לא יחשבו שאני בהריון וגם עכשיו לא. אסור. ואתה........ ! אתה חתיכת מניאק! היית מתחנן... רק רוצה ורוצה כל הזמן רוצה להחדיר רוצה להכאיב ולא רציתי פחדתי שאכנס להריון ואתה..... הזיז לך בכלל?! רק לזיין את הבובה... למה מי היא בכלל?! היא שלך! אתה יכול לעשות מה מה שאתה רוצה! קח! ואין אוויר יותר רק להעלם לא לזכור לשכוח מהכל.... לברוח...... כי אם אהיה בהריון מה יגידו כולם?! מה אז אעשה?! לא רוצה! לא!!! ליאורי = תודה על תגובתך הקודמת. לילה טוב. ומצטערת הרבה זמן החזקתי את זה לעצמי עד עכשיו.. שהתפוצצתי. (גם כי אכלתי טיפה יותר) והבטן בחוץ. לחתוך! זה הפתרון ! - הזמני לפחות.. זה מה שמרגיש לי לפחות...
לחישות... לחישות לא מרפות- את אוזניי... חודו של הלהב הנוצץ כאילו מדבר אליי קורא לי לגשת קורא לי לטעום קורא לי לדעת מעט מן החלום. פוחדת לגשת, פוחדת לדעת פוחדת שאטעם - בלי טעם... חדל להב תפסיק מללחוש תן לליבי לא לחשוש. ותר לי, ותרפה. איך זה להב? ממתי יש לך פה? ולא תשקוט עד שתשיג את מבוקשך עד שלא תסתום את צמאונך עד שלא תקרע אותי מבפנים ומבחוץ עד שלא תסחוט ממני את אחרונות מטיפות כוחי
אין לך שמץ של מושג כמה נחלי דמעות נגרו הימני למול הנכתב ממכתם לבך המדמם! וכמה הזדהתי!!!!!!!!ונקרעתי!!!!ודיממתי!!!ודממתי!!! מן הדבר האותנטי והלא פתטי שחשפת בפנינו!!!! ועודני בוכה ומאחלת ומייחלת לך להעריך את עצמך כפי שאני ועוד רבות מעריכות ואוהבות אותך!!!! (((((((((((((((((((((בובה על במה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ואינך בובה של אף אחד ואינך ממשכנת בובות של אף אחד בריחמך!!!!!!!! את בזכות עצמך...בזכות מי שאת! ובטן זה סמל לרגשות..להרגעשות(רגש+הר געש) וזה מצוין שאת משתפת ומפרקת את אותו יצור משתולל שחי, נושם ובועט בך באופן סימבולי! כאן למענך מקסימה שלי, שדה ניר
כך שכל הבטן נכנסת פנימה... ואז לנשום מהאף ולתת לבטן להתנפח ושוב לנשוףףףףףףף הכי חשוב להתרכז בנשיפה......... אחר- כך אין ברירה הנשימה תבוא מעצמה ,ושוב פוווווו. כחי ת'זמן יקרה, שמרי לי על עצמך. ליז
בובה... קוראת אותך והמווווווון כאב צועק מההודעה שלך אחד הסיוטים הכי גדולים שלי היו שאני אכנס להריון ממה שקרה.. אני חושבת ש"ההריון" שגדל אצלך בבטן, זה הכאב שלא מצליח לצאת, שלא מוצא ביטוי ובמקום לצאת החוצה ולהקיא אותו החוצה הוא נשאר בפנים ולא מצליח לצאת וזה גורם לך לכאוב יותר, לפגוע בעצמך על משהו שאחרים עשו... אל תשתפי איתם פעולה, רחמי על עצמך, סבלת מספיק... תהיי חברה של עצמך, תעזרי לעצמך ברגעים הקשים הללו.. קבלי את השליטה על "החוטים" תנווטי את החיים שלך למקומות שעושים לך טוב.. תהיי חזקה!!! כשקראתי את ההודעות שלך נזכרתי בשיר "בובה ממוכנת" של דליה רביקוביץ, מכירה? שיר שאני הזדהתי איתו המון... ועוד שיר שמתחבר לי עכשיו... "תעשי, רק מה שאת אוהבת... רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב... (גלי עטרי) מחזקת... איתך
ילדה רציתי לשלוח לך חיבוק ענק... כל כך מכירה את התחושה ראתי אותך מזמן ורק עכשיו מגיבה הייתי צריה לקחת אויר מזדהה כל כך רק שלצערי לי היה תינוק... ולדעת שיותר לא יהיה אחר... זה צובט.. אבל מכירה את התחושה של הגועל והשנאה והשנאה לבטן.... ואין מילים שיצליחו לעכל על התחושות שלך אבל רוצה להזכיר שאני כאן... ואיתך (גם אם נעלמתי לאחרונה) ותזכרי את לא בובה לא על חוטים ולא כלום את ילד אמיתי ואת תסללי לך דרך חדשה אני יודעת את זה אני מאמינה בך... אוהבת חיבוק גדול
