לא מצליחה לישון מרגישה שהכל אצלי בבלאגן,"טריגר"

בכמה ימים אחרונים אני לא מסוגלת לאכול אני כל הזמן רוצה להקיא,ואני חייבת לאכול אבל האוכל נהיה מאוס זה מחבר אותי שהכל הסתובב סביב האוכל בבית,הייתי מוצאת את עצמי נאבקת לאכול למרות שלא רציתי וחסר היה לי שהייתי משאירה בצלחת,זה היה חוזר אליי בחזרה פעם זרקתי לפח ואמא הוציאה את זה לצלחת שוב והכריחה אותי לאכול אני זוכרת שישבתי מול הצלחת ונגעלתי ובכיתי וזה לא עזר לי הרבה ואז היא הענישה אותי ההתעסקות עם האוכל כל הקטע של הפה מחזיר לזיכרון שלי עם אבא שביקש ממני ....... בזמן האחרון אני נגעלת להכניס אוכל לפה זכרונות מציפים אותי ואני לא מצליחה להשתחרר מזה זה הולך לכל מקום איתי אפילו בעבודה אני כבר לא מרוכזת איבדתי את האנרגיה וכל יום זה סיוט בשבילי גם הנסיעות במונית שירות או באוטובוס לא רוצה להזכר יותר לא רוצה לראות יותר את המראות ,לא רוצה להרגיש יותר

יקרה אני כאן עכשיו, מחבקת חזק מקווה שלא מועכת חזק מדיי ליז

צבט לי בלב לקרא את העבר הכואב שלך.. נשמע נורא ואיום... תתנחמי מהעובדה, שאת כבר לא שם יותר... שזה נגמר שהיום את אחראית לעצמך... אין מי שיגיד לך ... אין מי שיצעק... אין מי שיעיר לך... מקווה שהתקופה תעבור לך בטוב יותר... מחבקת בובה.

את לא לבד בכאבך. את יודעת שאת יכולה להתקשר אלי...ולדבר. יש המון דברים שאפשר להגיד ולנחם. אך לא הכל ניתן להעלות כאן בפורום... מחזיקה לך את היד. הרבה גלים של כאב את עוברת. הלוואי בשבילך יקרה שלא יהיו יותר גלים של כאב. ליאור

לבי נקרע לגזרים לנוכח הטריגרים המדוברים!!! תזכרי תדיר שזה נחלת העבר..כיום את מוגנת, שמורה ושולטת במצב, בעצמך ובסובבים אותך, את בוגרת ומודעת לעצמך ואין כל סיבה שתהי דרוכה ובהיכון כדרך שגרה! מחבקת ומאחלת שהסערה תחלוף כלעומת שבאה. שדה ניר.

ירדתי במדרגות לחדר שלנו והרגשתי אייך הכל מסתובב לי ובחילה חזקה החזקתי בקיר לא ליפול כי הכל התערפל לי מישהי ראתה אותי והכניסה אותי לחדר נתנו לי מים קרים ומים עם סוכר להרים את הלחץ דם והרימו לי את הרגליים למעלה הרגשתי כאילו אני מרחפת היה לי גם דופק מהיר ישבו לידי ולאט לאט חזרתי לעצמי אני עדיין עם בחילות לא מצליחה להכניס כלום חוץ משתיה תודה לכל התגובות בובה ליאור שדה

רואה שהיה קשה בליל אמש.... מקווה שעבר יום טוב יותר... והלילה יהיה גם כן טוב....הרבה יותר... לילה טוב אידה