עשיתי טעות!!!! למה ביקשתי ממנו בכלל?????

אסור היה לבקש!!!!!! הייתי היום בערב אצל ההורים שלי הכל היה בסדר חוץ מזה שלא הרגשתי טוב בגלל הסחרחורות שלי והרגשתי שיהיה לי קשה מאוד לחזור הביתה עם האוטובוס רציתי שמישהו יקח אותי הביתה מבעלי לא היה לי נעים לבקש כי כל הזמן מסיע אותי בימים האחרונים והוא כבר לקח אותי לשם אז האופציה היחידה הייתה לבקש מאבא שלי פחדתי פחד מוות ובהתחלה לא רציתי לבקש אבל בסוף החלטתי שאני אנסה...... וטעיתי........ הוא בדיוק הכין לעצמו אוכל ועבר עם הצלחת בסלון אז שאלתי אותו אם הוא יוכל לקחת אותי הביתה אחרי שיסיים לאכול כי אני לא מרגישה טוב בגלל הסחרחורות ואז אבא עשה פרצוף כזה שהיה נראה שהוא רוצה להרוג אותי, כי העלבתי אותו קשות או משהו כזה החזיר את הצלחת עם האוכל למטבח ואמר: "טוב, בואי ניסה" עם טון שהיה טואם את הבעת הפנים שלו באותו רגע רציתי לקבור את עצמי מאוד רציתי להגיד, סליחה לא התכוונתי, אם זה לא מתאים לך אני יכולה לנסוע לבד אבל ידעתי שזה ירגיז אותו עוד יותר ושתקתי מאוד השתדלתי לא להגיב בשום צורה אבל כנראה כל כך נבהלתי שלא יכולתי להסתיר את זה אבא התחיל להגיד לאמא שתרגיע אותי אני ישבתי ובל הכוח ניסיתי לא להתחיל לבכות לא הצלחתי, התחלתי לבכות אבא התרגז עוד יותר אמר לי בטון כועס: "מה את רוצה, מה לא בסדר עכשיו, השגת את מה שרצית, רצית שאקח אותך הביתה, לא?!" אמרתי לו שלא התכוונתי להפריע לו לאכול, לא התכוונתי שיקח אותי מייד לא זוכרת מה הוא ענה אחרי זה כמה פעמים חזר ואמר לאמא שלי שתרגיע אותי ואמר שהוא לא יכול ככה, שהוא לא יכול לצמצם את התגובות שלו למספר קטן של תגובות שמתאימות לי אני ברחתי למקלחת, שטפתי את הפנים, ניסיתי להירגע, פחדתי לצאת משם בוכה כי זה מרגיז את אבא ולא יכולתי לעשות כלום בסוף איכשהו הפסקתי לבכות ויצאתי אבא נרגע והתחיל לנסות להרגיע אותי אמר שזה בסדר שביקשתי, שזה טוב שביקשתי, כי רציתי משהו ובד"כ אני לא מבקשת אבל לא יכולתי להירגע עוד איזה חצי שעה לפחות מדי פעם שוב הייתי מתחילה לבכות בסוף הוא לקח אותי הביתה בדרך עוד כמה פעמים ניסה להגיד לי שהכל בסדר ושאני ארגע האמת שעד עכשיו אני לא ממש הצלחתי להירגע ואני כבר שעה בבית

רוצה לחבק ולהגיד לך - מותר לך לבקש לעצמך... אני לא מספיק מכירה את טיב היחסים בינכם אבל אני יכולה לשתף במשהוא שקרה לי בטיפול ושאני רואה את הדפוס הזה (אולי?) אצלך שהוא מתאים לנו השורדות. אז בפגישה אמרתי כמה דברים והם היו מאוד רגישים ואף אינטימיים והמטפל הרים את הראש והגיב בפעם הראשונה בשיחה ואח"כ הרגשתי שהלב שלי מתחיל לפעום ויצאתי מהפגישה נסערת ... בפגישה הבאה התייחסתי לרגשות שלי ושייכתי אותן לתגובה שלו ולכך שאולי לא הייתי צריכה להחשף כך. והוא ענה לי - אסור לך לעשות גלים??? את אומרת או עושה דברים וזה משפיע על הסובבים ... האמת שלך גורמת לגלים,לתגובות וזה בסדר. זה יכול להיות כעס ,תדהמה , שמחה ואת מייצרת את זה סביבך וצריך ללמוד להכיל או להתאלם מזה והכי חשוב להיות מודע לכח הזה ולא להבהל ממנו. מקוה שכבר התאוששת ומרגישה הרבה יותר טוב ליז

האמת היא שאני עדיין לא מסוגלת לעמוד מול כעס, בעיקר לא מול כעס של ההורים שלי והכי גרוע עבורי זה הכעס של אבא שלי אני חוזרת בהרגשה שלי לילדה הקטנה והמפוחדת ולא מצליחה בנתיים לעשות עם זה כלום עם כעס של אנשים אחרים הרבה יותר קל לי. אני יכולה להגיד לעצמי - זה שלהם, זה לא שלי

לא עשית כל טעות מצדך! פעלת כפי שמצופה ממך!ביקשת בקשה לגיטימית וטריוויאלית לנוכח מצבך! אינך מתכנתת את מחשבותיו והלך רוחו של אביך ועל כן לא היה לך צפי מה תהא תגובתו!יקרה אל תשאי על שכמך את טעויותיהם של אחרים ואת אחריותם לתגובתם! מקווה שנרגעת והפנמת שביקשת בקשה לגיטימית לחלוטין מאבא שלך. שבוע טוב ומבורך. שדה ניר.

כן אני יודעת שהבקשה הייתה לגיטימית אבל אני גם מכירה את התגובות של אבא שלי ולא סתם פחדתי לבקש אז הטעות שלי בכך שהחלטתי בכל זאת להסתכן, למרות שידעתי שיש סיכוי גדול להיפגע

שחפית. לא עשית שום טעות. ביקשת יפה.. כי זכותך לבקש. והוא... הוא יכל להגיב בצורה אחרת מהצורה שבה בחר להגיב... אל תקחי את זה על עצמך.. ובכלל, אני כל כך מבינה.. ויודעת כמה קשה זה. אבל, באמת,.... חבל לך לקחת את אחריותם של אחרים- עלייך. גם ככה יש לך מספיק על הראש. מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. איתך בובה.

אכן היום אני מרגישה הרבה יותר טוב :) וכן, בהיגיון אני מבינה שאת צודקת וגם יודעת להגיד את זה לעצמי אבל אני לא מסוגלת להפנים את זה רגשית אני לא מצליחה להגיב אחרת בסיטואציות כאלה מול אבא אני הופכת להיות חסרת אונים לחלוטין