בשקט בשקט.... טריגר?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מילים בעיקר כאלה שמאבדות משמעות מילים כאלה שנדמה שיש בהן תוכן והן ריקות תחושות- שמציפות עד שכבר אין אויר לנשימה אז בוחרת להיחנק שתיקה- כי המילים יכולות להכאיב מידי תמונות הכל צרוב כמו על תקליט שנשרט ובוחר להראות שוב ושוב את סרט חיי קולות שאפילו חודרים אוזניים חרשות תחינת עזרה שנבלעת בחדר חנוק עם מצלמה במעגל סגור מיטת קשירה וריק כבולה ברצועות ברזל וקול חנוק שלא משמיע דבר דמעות שזולוגות אילמות כתמיד מחט בזרוע שמנסה להשיב חיים לנפש שמתה איפה אני? מה קורה לי? מתי איבדתי את הכל תמורת הכלום? זה לא יגמר לעולם רק לי נותר להיגמר... בשקט בשקט
מנסה למצוא נחמה במילה בחיבוק בשיר עוטפת בסרט קופסא ישנה עם מכתבים של פעם ומכתבים של היום עוטפת בסרט את העולמות שלי ונפרדת אט אט בלב מכל אחד נפרדת גם מהילדה שבי נפרדת מכל החלקים שהרכיבו אותי נותנת לעצמי לנוח נאבקתי מספיק עכשיו צריכה מנוחה הלוואי ואפשר היה לבחור לנוח לעד... היום סבתא אמרה את המשפט הקבוע שאסור לנו לשנות גורלות וכל אחד זמנו נכתב כבר מזמן והזמן שלי עוד רחוק מלהגיע והסתכלתי עליה אישה ניצולת שואה נלחמת על החיים על עוד יום ועוד יום וכמה בטח קל יותר לוותר ונזכרתי בזקנה ששכבה איתי שלשום במיון ונאבקה על כל נשימה בזמן שאני התחננתי להפסיק לנשום.... האל נתן ורק האל יקח... כנראה ועד אז נארוז בסרט את כל מכתבי הפרידה ונסגור את זה בעוד מגירה....
