.............

אז מה כותבים אחרי פרק זמן כה ארוך אז מה כותבים כשכבר נדמה שדברים מסתדרים ותוך פחות מ4 ימים שוב מאושפזת ושוב משוחררת וכולם מאמינים בי מלבד האני עצמי וכבר די נמאס לראות תמיון ולאבד הכרה ולא לזכור דבר ולהתעורר בבית חולים ולשכב שם כמה חודשים כדי שכלום לא יזוז ולצאת ולחזור על אותו מעשה טיפשי שלא הוביל לכלום ושוב לרדת במשקל כדי להעלות הכל בחזרה והגוף כבר לא אותו גוף והלב חלש והעצמות כמו של אישה בת 60 והנפש זקנה עוד יותר והגיל מראה 22 ואני מתה מבפנים וחייה כלפי חוץ וכואב מידי ונמאס מידי ומת לי מידי

ילדונת כל כך מצטערת לשמוע כמה קשה...אין לי הרבה מילים כרגע אבל מקוה שהמצב ישתפר איכשהו... תשמרי על עצמך דמעה

יובלות בימים שלא נכנסת לעדכן ולמצוא כאן את המקום צר לי על המטוטלת שאת חווה בשיקום מאחלת לך בריאות וכל טוב ויכולת להתמודד כי הוכחת שאת מסוגלת ובעלת יכולת. מחבקת ומחזקת. שדה ניר.

טלטלות הגוף... וטלטלות הנפש... מרעיד ומערער את הכוח שמצא שם בפנים... אי אפשר אולי להרגיש... וגם להאמין... התקווה וגם האמונה היא חלק ממה שעוזר לעשות להתקדם... נסי להאחז ולא לאבד את התקווה... מחזקת אידה