מה הטעם??

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

06/05/2006 | 16:44 | מאת: דמעה

"כל הכוכבים נופלים כל האמיצים עוזבים כל מי שצעק שותק כל מי שצחק בוכה " מה הטעם בלטחון שוב ושוב את אותה המצוקה? מה הטעם בלהחשף ולדבר כשיש דברים שלא ישתנו לעולם? מה הטעם בלהלחם על כל רגע של שפיות? על כל טיפה מזדמנת של אושר? אין לי כבר כוח למילים....לא רוצה כבר להלחם...רוצה שקט.. דמעה

06/05/2006 | 16:46 | מאת: דמעה

06/05/2006 | 18:06 | מאת: ליאור

עד שלומדים להכיר את העולם, על שלל האנשים המרכיבים אותו, הרבה פעמים מתאכזבים ונבגדים, אך גם מוצאים חברויות אמת. ואני חברת אמת שלך...את יודעת את זה... אוהבת ומחזקת ליאור

06/05/2006 | 18:52 | מאת:

דמעה יקרה הטעם הוא לפגוש עולם אחר ממה שהכרת... עולם טוב יותר... אוהב יותר.... עולם שלא פוגע... עולם של גבולות.... עולם של חברות... של עזרה הדדית... עולם בטוח.. עולם שאולי חדש...לא מוכר....אולי מפחיד מאיים? איתך אידה

06/05/2006 | 19:23 | מאת: פיה

אולי עדיפה כאן מנה של ריאליזם ולתת לנו פשוט להיות עם הצער והעצב והעייפות שלנו? באותו עולם שפגע בנו אולי יש גם דברים טובים אבל יש גם דברים לא טובים שצריך לדעת להזהר מהם. צריך לדעת לזהות את החלקים הפגועים ולהגן עליהם במצבים שהם עלולים להפגע. במצבים האלו צריך לרחף על פני התהום ולא ליפול לתוכה. למצוא את רגעי הנחמה הקטנים: שינה מוסיקה, משהו טעים, קלטת הרפיה. יודעת כי גם לי היומיים האחרונים עצובים מאוד אחרי אשליה של אושר... ומחר יום חדש של עבודה ומחוייבויות ואסור לוותר או לנוח יותר מדי כי לכל רפיון ידיים זמני עלולות להיות תוצאות ארוכות טווח. הערכתי את המטפל שלי היום שלא השמיע דברי ניחומים בעלמא אלא ניסה לתחום איים בטוחים ולעשות קצת סדר בכאוס הפנימי. להזכיר לי שלא חשוב אפילו מה חושבים אחרים על ההתנהגות המתפרקת שלי אלא אני והמשך התפקוד והעבודה הפנימית והמחוייבויות חשובים. חבל שעוד לא הגיע הזמן לדברים האלו. לפעמים הלבד הוא האין ברירה הכי בטוחה שיש. וזה מתסכל. מה אנחנו יכולות לעשות חוץ מלהיות וירטואלית אחת עם השניה?

06/05/2006 | 21:34 | מאת: שחף

לא קיים עולם שבו הכל בטוח לא קיים עולם שלא נפגעים בו

09/05/2006 | 07:50 | מאת: דמעה

רק עכשיו קראתי שוב את מה שכתבת לי ורק עכשיו אני מסוגלת לראות שיכול להיות שיש עולם כזה...אולי לא ב 100 אחוז אבל באחוזים נמוכים יותר...עולם יותר בטוח ואולי פחות פוגע...תודה על מה שכתבת דמעה

06/05/2006 | 20:28 | מאת: שדה ניר

דקת אושר צרופה מטעינה לתקופה ארוכה וטרופה. חשבי על כך יקרה. ואת תדיר מוזמנת לשתף ולהשתפך. זה משחרר ומזכך. ואין כמו חיוך של ילד שממיס וחברת אמת שאינה אינטרסנטית כי אם טולרנטית, אמפאטית וסימפאטית. אנחנו כאן בשבילך ולמענך לא עוזבות אותך נשמה. שדה ניר.