המסיכה נופלת -חשיפה

כל חיי נעו במסלולים שונים , מסלול של צחוק -מאחורי המסכה ? עצב מסלול של בדיחות הדעת - מאחורי המסכה ? כעס מסלול של בטחון עצמי - מאחורי המסכה ? פחד , אימה , זו לא חוכמה ,אף פעם לא שמעו את מה שאני אומרת , אלה את מה שיש למסכה לומר , די , מספיק ,רוצה להוריד את כל המסכות ,רוצה שישמעו אותי , לא אותה את המסכה , המסיכה מוליכה שולל , היא מלמדת להעמיד פנים ,מוליכה שולל את כל מי שרואה אותה, היא יוצרת רושם שהכל בטוח , שהכל בהיר ברור ושלם מבחוץ ומבפנים , שיש מן שקט פנימי של שליטה, ושאין צורך באיש , אך זה לא נכון ,מעל פני השטח הכל נראה חלק, אך היא המסכה כל רגע משתנה ,מתחתיה אין רגיעה ואין השלמה , אין ביטחה ,מתחתיה נמצאת רק ,,,אני ( כל אחת מאיתנו ),במבוכה , בפחד , בבדידות ,שמוסתרת כמובן , נרעשת מעצם המחשבה כי החולשה תתגלה , מסתתרת מאחורי חזות מפוקחת ומתוחכמת שעוזרת להעמיד פנים ולהתגונן מהצצה , היודעת והרואה ,כי בלי ההצצה אי אפשר להשתחרר מחומות הכלא שבונים ומהמחסומים אשר חונקים ,אך עם המסכה אי אפשר להגיד את כל הדברים האלה , לא מעיזים , פוחדים , פוחדים שלא תבוא אהבה וקבלה פוחדים מחוסרהערכה פוחדים מצחוק ולעג של ,,, , פוחדים מהתרחקות של ,,, פוחדים לנשום עמוק כי בתוך ,, בפנים מרגישים = אני כלום פוחדים ש,, אני כלום , פוחדים מדחיה פוחדים כי יצחקו או ילגלגו על ,,,, ( נושאי המסכות ) לכן המסכות , כדי לתת חזות בטוחה מבחוץ ובפנים ?-ילדה רועדת !!! כך הופכים החיים להיות הצגה מהפנטת , הצגה מהלכת , ההצגה הכי הכי גדולה שקיימת ואף אחד לא מבחין בה ,כמה קשה לשחק בהצגה הזו ובפנים רק לבכות ,רק להתפרק , רק להתנפץ לאלפי רסיסים , עם מסכה מחוייכת של צחוק ואפילו כמה דמעות בעיניים , האם משהו מוכן להקשיב ולשמוע את מה שאני אינני אומרת ? את מה שהייתי רוצה לאמור , את שבשביל קיומי אני מוכרחה לאמר ולא יכולה ? שונאת להסתתר ,שונאת את המשחקים המלאכותיים , המזוייפים שבהם אני שבויה , רוצה להיות אמיתית , ספונטנית , האם מישהי יכולה לעזור לי ? אני זקוקה להושטת יד גם כשנדמה שזה הדבר האחרון שאני זקוקה , או רוצה בכל פעם שמשהו אלי עדין ומעודד , בכל פעם שמשהו מנסה להבין משום שבאמת אכפת לו , ואז הלב מתחיל לגדל כנפיים , כנפיים קטנות מאוד , שבירות מאוד , אבל כנפיים ,ועם כל הרגישות והאהבה שמקבלים וכוח ההבנה שמקבלים יכולים להנשים חיים לתוך הגוף , זה חשוב לי כל כ-ך כדי להרוס את החומה שמאחוריה פועם לב , לב נרעד שחפץ רק להשתחרר מעולם הצללים , עולם הפחדים וחוסר הבטחון , ולמרות שזה לא יהיה קל כל-כך , אנא , מי יכול לעזור לי להרוס את החומה הזו ולשחרר את הילדה הזו עם ידים אמונות ,עדינות , חזקות ומלאות באהבה , כי הילדה הזו היא לא יודעות מי הילדה הזו ????. הילדה הזו היא מישהיא שאתן מכירות היטב , משום שהיא כל אחת מאתנו , כל ילד , כל ילדה , כל אישה , וכל אנוש , כל מי שרק נפגוש , אני ו,,,,,,,,,את התעייפתן מלקרא ???? תחשבו על זה , תישנו על זה , ואל תיתעלמו מזה , כי אנו לא יודעות אף פעם בבטחון מול מי אנחנו עומדות , אז שימו לב בבקשה , מקווה שעכשיו אוכל לישון , אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף , כמה חסרות לי הסיגריות עכשיו , ואני כבר לא מעשנת השבת , תישנו טוב כולכן חתולה

http://www.communitytechnology.org/ASP-OSS/images/hand.jpg אני כאן בשבילך ואני מוכנה להישאר איתך כמה שתרצי ואני תמיד ארצה להקשיב לכל מה שיהיה לך לומר ואהיה כאן כדי לחבק בחום ובאהבה את הילדה הקטנה והמפוחדת מקווה שאת מזמן ישנה שינה רגועה ושלווה שחף

כמה אומץ לחשוף את האני האמיתית שמסתתרת מתחת למסיכה..הלוואי עלי האומץ הזה...מאוד מזהה את עצמי במילים שלך...וגם אני..כמו שחף... כאן בשבילך ומוכנה להקשיב ולהשיט יד... מחבקת... דמעה

חתולה יקרה מסכות משרתות, מגנות.... לא קל לוותר עליהן... לא קל להתחבר למה שיש מתחת למסכה... צריך הרבה כוח, אומץ.... ובעיקר בטחון... בטחון בעצמי... בטחון בסיביבה... אני חושבת שראשית את זו שצריכה לקבל ..לחבק בידיים עדינות אוהבות ומקבלות... בלי שפטיות....קבלה ללא תנאי.... לאהוב ...לקבל.... לתת לה מקום... ומסכות להוריד לאט..לאט.... תחילה במקום אחד בטוח....מקום שני בטוח.... לבנות עוד ועוד מקומות בטוחים.... שנרגיש שהעולם מקום בטוח... יש כבר מקום כזה? שולחת לך כוחות ואור מגן ועוטף בטחון לך ולילדה שבת שלום

סוף, סוף יש לי איניטרנט בבית......... מי כמוני מבינה אותך, שהרי מילותייך וכאבך הם דומים לשלי. את זוכרת שמזמן אמרתי לך שנמאס לי לקום בבוקר ולשים את "מסכת האושר" וללכת איתה לעבודה, ולחייך לכולם כשלמעשה חיי מתפוררים לי מנגד עיניי? לעיתים אני חושבת שטוב שאנו שמות את המסכה הזאת, כי תחשבי, היא מגנה עלינו, אנחנו לא כ"כ מעריכות אותה.....אך בזכות המסכה הזאת אנחנו בונות / בנינו חומת מגן שאיש אינו יכול לפגוע בנו שוב....... חתולה את חייבת לזכור שיש מי שכן מעוניין לראות אותך כפי שאת באמת - והם משפחתך, הם לא יפגעו בך - ילדייך אוהבים אותך מאוד ואת חייבת לזכור זאת. גם לי נמאס מהמסכה ולצערי הרב אני מתמכרת אליה במיוחד בימים אלו, לעיתים אני בהלם מכישלון המשחק שלי.........אך באיזשהוא מקום בליבי אני מודה לה....... אני פה את יודעת את זה תמיד, שולחת חיבוק חזק אוהבת מאוד אני

קבלי חיבוק מחזק ועוטף! (((((((((((((((((((((((((((((((((כאב הלב))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

כל כך מבינה אותך.. קראתי .. וקראתי ......... וזה נראה כאילו מילותייך יצאו ממני......... תיארת במדיוק את מה שאני מרגישה... וכן, לפעמים רוצים לזרוק .. ולשרוף את המסיכה. אבל ראי בה לפעמים משהו שמגן... לפעמים זה מגן עלינו.. מפני אנשים- שלא ממש בא לנו שיראו את הכאב.. שיראו את הפנים.. ואת כל מה שיש בפנים. אני איתך , ואת יודעת זאת.. אפילו בלי הרבה מילים... אני יכולה לזהות כשקשה... קבלי חיבוק עוטף ומבין... ואיתך==== תמיד!! מזדהה בהכל חתולית שלי. שלך, בובה.

האומץ, התעוזה ויכולת התזוזה כל כך מאפיינים אותך והם אלו שחושפים אותך אותנטית אף מתחת לכסות המסכה הזחוחה והבטוחה ומאפשרים לך להיות ספונטנית. זכרי כי המסכה בידיים שלך. מאחר והיא ארעית ואינה מקובעת על פניך היא ניתנת להסרה ולהחזרה וחוזר חלילה. היא זאת שמשרתת אותך!שמגנה עליך! את זאת ששולטת בה ולא להפך. ואת יודעת היטב שאני תדיר לצדך ולמענך ומאד מאושרת לחשוף את האשה המדהימה שלא נס ליחה- שמתחת למסכה! אז קבלי חיבוק עוטף שאינו נודף ממנו מסכתיות מלאכותית וזכרי שחברותנו אינה עראית. שדה ניר.

היי שדה ניר יקרה תודה רבה על התמיכה , וכן , אני יודעת שהמסכה הינה ארעית ולא קבועה , זעקתי קמה על כך שאני כבר רוצה להיות באותו מצב של בחירה מתי להשתמש בה ומתי לא , ולא שתידבק לפני עד להשחית , עד לטשטש את פני האמיתיים ,עד ללכת לאיבוד,ולא למצא את עצמי כלל וכלל , שזה אומר שאני אלך לאיבוד , לא רוצה , רוצה להירפא , רוצה להבריא , רוצה לחיות , רוצה להיות אני !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חתולה