אוטוטו מסתיים לו........

נתחיל מאתמול- ערב החג. כולם הגיעו... היה קצת מתח. ובהתחלה התיישבתי בשולחן, וראיתי שגם המניאק בא לשבת מולי.. החסרתי פעימה. הוא גם הבחין בזה, ולקח יוזמה ועבר מקום. (לא משנה שמניאק אחר התיישב..) (ככה זה כשמוקפים בכל המי... ומי.. שלא ממש מתים לראות). התחיל הסדר.. התחלתי לשתות.. שתיתי 2 כוסות יין אדום- לא השתכרתי כל כך.. רק שצחקתי המון, וההליכה שלי היתה מנודנדת כזו.. מה שכן היה- זה לחצים בחזה-עד עכשיו... מתחיל להדאיג. לא כל כך זוכרת מה היה אתמול עד 1 בלילה.. גם לא ממש זוכרת למה צחקתי, אבל אמרו לי שצחקתי המון. (נו..טוב) בין היתר, ירדתי קצת על אחי הגדול.. שנהפך להיות ה"סנוב" של השולחן. והוא עוד יותר התעצבן.. (מה?! שאחותו הקטנה לא תעשה לו כבוד?!) ציפצפתי... בלילה השינה לא היתה רצופה בכלל... למרות שישנתי בחדר של אמא שלי, והדלת היתה סגורה, אבל החלומות היו זוועתיים. מחלקן התעוררתי ומחלקן ..המשכתי להנות מהחלום (מיי גוד). רוצה שילכו.. לא רוצה לשמוע.. לא רוצה לראות.. לא עושה לי טוב.. למה לא מבינים את זה?! מקווה שאחד הפוגעים לא ישאר לישון כאן היום..כי גם ככה הם באים מחר. אין לי כוח לאפחד.. רוצה ש-ק-ט! אוף.. שיעבור כבר. שיעבורררררר.......... נמאס לי מהערות ביניים.. נמאס שמסתכלים על כל דבר ודבר. ועוד חלק של התמודדות בערב החג: בערב החג, 5 שנים אחרי.........(אוטוטו 5 שנים) אבא לא נמצא. איך היה עצוב. אני רגילה אליו.. איך שהוא עושה את הסדר.. ועכשיו.. השולחן ריק בלעדיו. היה איזה קטע, שאמא התחילה לדמוע היא אמרה לי שהוא חסר לה.. אני לא אמרתי דבר. פחדתי לפרוץ בבכי. לא מסוגלת לבכות ליד האנשים היו שם. בכיתי בלב. מתגעגעת אליו. לאבי היקר....... שחבל שהוא לא כאן. אבל הרגשתי שהוא היה... אבל להרגיש..זה לא אותו דבר כמו לראות! מתגעגעת

אני יודעת איך זה כשקשה ומקווה שעכשיו קצת יותר קל... מאחלת לך ולכולן כאן חג קרוב עם חוויה טובה ושונה

היי בובנת איתך כאן עם כאבך ועם עצבותך , מחבקת אותך יקירתי חזק חזק בלי מילים חתולה

בובה יקרה חג שמח עבר ערב החג... הרבה כאב.... געגועים... פחד.. בריחה ... שינה... סיוטים.. צחוק...וכוח לעבור עוד יום ועוד יום... מקווה שעובר טוב שאת מאפשרת לעצמך חג שמח אידה