למה אני כזאת?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני כבר יודעת שההתייחסות הפנימית שלי לעולם מקשה עלי. אבל אני לא יכולה לחשוב אחרת. לבזבז את הזמן שלי בקורס קייץ עם אנשים בינוניים? למה בדיוק? למה אנשים אומרים שהסגל נראה מרשים כשאלו אנשים שההתמחות שלהם מתמקדת במשיכה בחוטים ולהגיד את המילים הנכונות לאנשים הנכונים ולהדבק לבעלי השררה והכוח עד שיחתכו להם נתח מהעוגה? למה העולם לא פועל על איכות מהולה בטוב לב. ברצון לעשות משהו משמעותי, לא לסובב גלגלים לשם הסיבוב? לבד אין אפילו עם מי לחלוק את הרגשות הקשים. קול מוכר. פנים מוכרות. בטח. כולם עסוקים. קניות, בישולים. קניתי את התפוחים לחרוסת וזהו. מזל שלא היו לי יותר הוצאות. חשבתי שאשמח ללכת למקום שבחרתי ללכת. לחברה אחת אמרתי את האמת, לשניה חצי אמת, ולשלישית אני הולכת. חשבתי שאשמח. אבל זה מעיק עלי. בלי הבנות שלי, בלי משפחה, עם טבעת חנק מתהדקת. לא יודעת איך לחיות את החיים האלו. מרגישה שלא מצליח לי. עצובה. מודאגת מיום המחר. בלי אף אחד. לא שייכת לשום מקום. זה לא הוגן. וכן. יש כאלו שיותר קשה להם. יודעת.
תמיד אני חושבת שתחושת התלישות והעקירה היא נחלתי בלבד...איפה? ממש לא... וכל שנה אותו דבר, השנה מעט פחות אני מודה. למדתי לעשות לי חיים משלי, לי ולמשפחה שלי, שהיא לצורך העניין הילדים שלי...ואני מוצאת את עצמי חוששת להרים טלפון לחברות קרובות לי, כי אני אומרת לעצמי שלא יחשבו, או יפרשו לא נכון את הטלפון. לא רוצה שיזמינו אותי ממקום של רחמים...לפעמים בא לי לצעוק בלי קול, אני רחמים? אני ראויה לכל הכבוד וההערצה!!! ממש לא לרחמים...אבל אנשים תופסים את החג הזה כמשהו משפחתי מורחב....ומה? אמא עם ארבעה ילדים מקסימים ועליזים, לא מספיק מורחב...האמת שאני חולמת לחגוג ביותר מורחב אבל בנסיבות החיים ובהעדר משפחה, אני אקסטרה מורחב...... חג שמח יקרה שלי....
פיה יקרה מצטערת לשמוע על תחושת התלישות וחוסר השייכות....אולי אף ניכור... החג הזה מעלה מחדד את כל האין.... כולם מתקבצים יחד...אם טוב להם עם כך וגם אם לא.....יש מחוייבות להיות ביחד... כי כולם כך...כך מצופה... חג משפחתי... זה קל לראות בימים כאלה את מה שכן יש...אבל אולי זה אפשרי כמו שליאור עושה... מחזקת אותכן ומאחלת שיהיה את המקום השמח בלב בחג הזה חג שמח אידה
