חג הפסח

שלום לכולם , רציתי להתייעץ איתכן אבא של בעלי אדם מאוד דתי ואנחנו מתארחים אצלו מחר בחג .אנחנו חילוניים וטוב לנו כך , עכשיו הוא רוצה שבני בן ה-5 יבוא לבית הכנסת ישב וילמד את התפילה . הנושא מאוד עדין אצלי מפני כשהתחתנו אני ובעלי שמרנו שבת לאחר שנתיים בעלי רצה לחזור בשאלה ואני סרבתי מפני שחשבתי שאני צריכה להיות דתיה , חשבתי שזו אשמתי שנאנסתי בגיל 10 ובזה שאני דתיה אני מכפרת על האשמה שלי . לאחר שיחות והבנה שזו לא אשמתי ושילדה בת 10 לא יודעת להגיד לא חזרתי גם בשאלה והיום אני מאושרת מה עליי לעשות עם חמי ???

אין משהו שאת צריכה לעשות. זה קשור למה שאת רוצה ומתאים לך. ממקום רגוע אולי היית יכולה לחשוב שלא יקרה כלום אם הוא ילך פעם אחת עם סבא לבית הכנסת. סבא דתי ואתם לא. מבחירה. נורא שאלו ההקשרים שלך אבל הם בטח מזינים את התחושות הקשות של הכפיה שהופכת להיות להרבה יותר מורכבת. לא יקרה כלום לילד מן הסתם אבל אם זה כל כך חזק אז הביעי את רגשותיך בנושא. אני יכולה להבין את התחושות הלא פשוטות של העמדת הפנים וגם להזדהות ממקום מאוד כואב. אבל לפעמים אולי כשחוקרים קצת פנימה ומבינים יותר גם ההתמודדות יכולה להיות קצת יותר קלה. לפעמים. אולי.

מעוף יקרה ברוכה הבאה, ראשית אני שמחה לשמוע שאת לא חשה אשמה ולא מנסה לחפר על דברים שאת כלל לא אשמה בהם... אמרת שטוב לך, ואת חייה באושר כחילונית...וזה נהדר... הורייך דתיים וזה גם בסדר... השאלה היא מה את מרגישה לגבי בקשת אביך.... האם זה יוצר אצלך התנגדות? על איזה רקע? האם בכך שבנך ילך לבית כנסת זה יפר את החילוניות שלך? או את הדרך בה בחרת... ממה את חוששת בעצם.... האם יש בכך חזרה אחורה לאשמה? חג שמח אידה

כן , זה מוזר אבל ההרגשה שלי היא אם בני ילך לבית הכנסת כל חג ויום שישי זה יחזיר אותי אחורה ויעורר בי תהיות לגבי זה שאולי אני צריכה להיות דתיה בכדי לכפר על מה שקרה עדיין יש בי חלק בפנים בפנים שחושב שאני כן אשמה