אני לא אוהבת להרגיש מקולקלת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אבל הם קלקלו אותי. כשלא הולך לי אני רעה ואשמה. לא חושבת קודם על זה שאולי אני צריכה לקחת נשימה, הפוגה, ואז לנסות שוב; שנים עד שהבנתי שלא הייתי אישה לא ראויה אלא שגבר שאוהב לא מתנהג ככה לאישה שאיתו שהיא גם האימא של בנותיו; הרבה זמן עד שהבנתי שהורים שמעדיפים להכחיש ולספר סיפורים אחרים ובלבד למנוע ממני את העזרה שאני זקוקה לה, מותר לי להתנתק מהם; זה מחיר כבד האינהורים הזה אבל פחות כואב מהחשיפה לפסקול המרעיל שעושה כל כך רע גם בלי הידיים הנוגעות, המחטטות , המכות. למה זה לוקח כל כך הרבה זמן לשאול פנימה מה אני רוצה לעשות בחג במסגרת האפשרויות? לעמוד מול פוגעים? לבקש את מה שמגיע לי? להאמין בעצמי? עכשיו מאוד שקט פה. חדלו הטלפונים. מוזר השקט הזה. קצת יותר מדי שקט. אבל כבר לא צריכה להעמיד פנים. נקיה. עייפה. לפעמים רוצה המון. ועכשיו? לחזור למיטה חמה עם ערימת ספרים ומגזינים ותה ווניל עם חלב.
מורעלת זו מילה יותר מתאימה. שנים של ארס ורוע שמחלחל לעורקים, ואחר כך הופכים לרעל שמתנקז אני מאמינה בתהליכים שאת עוברת עם המטפל. אישית מרגישה אותו הדבר וגרוע יותר...אם תרצי לקבל את עצתי, אומר לך, אל תלכי למקום שפוגע, שמעורר זכרונות, שעושה לך רע על הנשמה... תה וניל? נשמע טעים...ועיתונים ? סתם עושים בלאגן על המיטה....
נשים יפות, בגדים מקסימים, צרות טובות. שטויות. פנטזיות. האמפטיה נעצרת בג'ניפר אניסטון. שיהיה. בעיני בראד פיט ממילא נראה כמו ילדה... ולמי איכפת מקצת בלגן? ממילא נרדמתי ועכשיו הולכת לישון שוב. אולי אני אפרגן לי הפעם תה פירות יער. והספרים שמחכים לי. יודעת כבר אחרי שני עמודים שהם ישאבו אותי.
