התמונות שבאלבום "טריגר"
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אתמול לא הצלחתי להרדם עד עלות השחר,רציתי להתחבר לילדה הקטנה שבי דרך תמונות הילדות שמפוזרות בחלקים של זיכרונות,הסתכלתי עליהם תינוקת חיכנית, ילדה מלאת חיים שובבה ,בתמונה אחת אני בזרועותייו של אבא ועם אמא ואחי, משפחה קוראים לזה, והתמונות כל כך מדברות והעינים כל כך עצובות מגיל חמש ושש שאחי פגע בי הפסקתי להיות ילדה,הפסקתי להיות מלאת חיים ובגיל 8 9 הפסקתי להיות ילדה הייתי אישה של אבא בלילה מסתכלת על התמונות על הילדה שהייתי מנסה להבין איפה מתחבאות המפלצות בדמות אבא אח ואמא אייך יכלו לפגוע בי בכלל אייך יכלו לקחת לי את הילדות לימדו אותי שאי אפשר לסמוך על המבוגרים,לימדו אותי שרוצים משהו צריך לשלם בתמורה גופנית לימדו אותי שאין לי בכלל זהות משלי שאפשר לעשות בי מה שרוצים להרביץ,להשפיל,לפגוע מינית, לימדו אותי שאני לא יכולה להגיד להם לא כי אם התנגדתי הם עוד יותר פגעו מסתכלת על התינוקת שהייתי מסתכלת על הילדה שהייתי ושואלת את עצמי מה גרם להם לפגוע בילדה שהם בחרו להביא לעולם אייך מאהבה גדולה זה הפך להיות פגיעה בנפש הרכה שלי,בהשחתת התמימות שלי במחיקה שלי מסתכלת עליהם על אבא ואמא ומרגישה רצון להרביץ להם להכאיב להם כמו שהכאיבו ופגעו והרביצו לי מסתכלת עלי על הילדה על התינוקת ולא מאמינה ולא מבינה לפעמים שואלת את עצמי אם הייתי גדלה במשפחה נורמלית לאן היו הדרכים שלי מנותבות ועצוב לי
ועצוב מאוד ! איני יכולה לכתוב לך כעת, אני בלימודים ויש כאן הרבה סביבי... רוצה לשלוח לך חיבוק.. והרבה כוח לעבור את העצב הזה.. זכורונת לא פשוטים. אני יודעת... ועכשיו, חוזרת ללמוד. ((((((((גל)))))))))
קוראת אותך ואני נקרעת מבפנים בשרי נעשה חידודין חידודין ולבי נקרע לגזרים! מזדהה עם כל מילה שלך...החרותה לי בדם הלב וציפורן הנפש וכמותך הייתי שם בביב השיפכין והרפש ואת צורבת לי בבשר החי כמו הסימן ההוא- אות הקלון לדיראון של ניצולי השואה- אודים מוצלים מאש- נפלטי התופת הנוראה! וכמותם- כאשר מות יקירם ציווה להם את החיים!והיוה את נקמתם! בתקומתך!במקור חיותך וצמיחתך- את נוקמת באלו שעשקו את ילדותך הזכה ומתנקמת בם! מחבקת, מחזקת ותומכת.. שדה ניר.
כואבת לשמוע כל מה שעברת, כשבשבוע שעבר המטפל שלי ביקש שאצייר את ליז הקטנה נעצבתי נורא כי לא היה לי שום זיכרון שכזה , בבית התחלתי לחפש באלבום הילדות דברים שאימי כתבה כדי לנסות להבין למה הילדות שלי כל כך נעלמה... מה זה בתמונות שבאלבום שגורמות לנו לכל כך הרבה עצב? הזדהתי עם תחושותייך לגבי הסערה שהתחוללה בחוץ בלילה הקודם ולא ממש הרגיעה את הסערה שבנפש ובנוסף לכך באיזור שלי היתה כוננות גבוה כשחיפשו מחבלים בדרך לבצע פיגוע. כל דבר מערער את הנפש השבורה ממילא מאחלת לך שתמצאי קצת שלווה ודרך להוצי את כל הכאב הנורא והאיום הזה . חיבוק חם, ליז.
אין לי הרבה מילים להוסיף רק מרגישה כואבת ורוצה למחוק את הכל
זה טוב שאת כותבת.. זה טוב שאת מוציאה מעצמך על הדף.. לא צריך להשאר עם כל הכאב הזה... בפנים! זה סתם מכאיב הנשמה... ! גאה בך ששיתפת... זה דורש הרבה מאמצים... איתך. בובה.
