זה קרה כשהייתי בת 6

עברו המון שנים מאז... אבל יש בי כעס מסוים לאמא שלא הצליחה לשמור עלי ואני מעיזה לספר פעם 1 ששנים אחרי המקרה היא הזמינה אותו לבת מצווה שלי.. היא לא הבינה מה עשה לי?? האם להעלות את זה בפניה או להמשיך לשמור בבטן עד ש..

ל-XXXX צר לי מאוד לשמוע שקרה לך מקרה ........? אני מאוד מבינה שאת כועסת על אמא שלך ,אני לא יודעת מי היה הפוגע שלך , אם הוא חי איתכם בתוך הבית , האם היה מצב שבו היא יכלה לראות שמשהו רע מאוד קרה לך , אין מספיק פרטים על מה שקרה לך , בכל מקרה אני מאוד בעד כן לשתף אותה ,דברים מהסוג הזה רצוי מאוד להוציא החוצה וכמה שיותר מהר , וגם לטפל בנושא טיפול אישי , לכן אני גם ממליצה לך להתקשר ל-1202* , זה טלפון של מרכז לנפגעות תקיפה מינית לכל סוגיה , ואת לא חייבת להזדהות בשמך האמיתי , והם כבר יפנו אותך לטיפול מתאים , בכל מקרה , ברוכה הבאה לפורום שלנו , את מוזמנת להשאר כאן איתנו , תמצאי כאן עוד המון בנות כמוך , שיכולות לעזור לך ולתמוך בך לכל דבר שתצטרכי , זה יכול להיות בית חדש בשבילך ,שבו תרגישי טוב , חתולה

אמא השאירה אותי עם שמרטפית...ובנה בן ה 19 פגע בי לאורך שנה + כאשר הבנתי מה קרה זה היה כבר אחרי שנה ומעט מאוחר לנפש. אמא לא כל כך הבינה מה הוא עשה לי אבל היא לקחה אותי לשיחה איתו ..מאוד קשה... ובזה זה נגמר...למרות שכנראה לא הבינה מה הוא עשה לי...וכך גם אבי. הם פשוט כנראה לא ידעו כי איזה מידע אפשר לדלות מילדה בת 6??????? אני מבינה אותם אבל לא יכולה להפסיק לכעוס.... לאחר 6 שנים נוספות הם הזמינו את כל המשפחה שלהם לבת המצווה שלי ואני חיכיתי להם באוטו עם אבא וכאשר ראיתי אותו מרחוק לא זכרתי אבל כאשר הוא התקרב לא הפסקתי לבכות ולכאוב... אבא לא הבין הרבה ...נראה לי... והוא התקרב והתקרב אלי ראה אותי בוכה והלך...חזרה. אמא לא הבינה. בגיל 14 חזרו כל הזיכרונות הרעים והכאב עימו...היה לי מאוד קשה להתמודד עם המבחנים החברים והזיכרונות ללא טיפול וללא הבנה. דיברתי עם אמא כמה שיכולתי....שאלתי אותה שאלות...היא גמגמה והסבירה שלא היתה מודעות ושלא ידעה מה לעשות...היא לא התלוננה עליו כי לא ידעה מה הוא עשה ואני בגיל גדול כבר הסברתי לה שהוא אנס פשוט ככה במשך שנה הוא פשוט אנס. היא הלכה לטיפול תקופה במקום שאני אלך והמטפלת אמרה לה שאם אני המשכתי הלאה אז גם היא צריכה... מעולם לא הלכתי לטיפול...ואין לי אומץ ללכת. היום היא יודעת הכל כבר. לי יש שאלות אבל אין לי אומץ כבר לבקש תשובות. XXX

XXX יקרה, ברוכה הבאה לפורום, את מוזמנת להשאר עימנו...להיות חלק, לשתף ולחלוק...לא להשאיר הכל בפנים כשאת לבד.... צר לי לשמוע על אשר עברת בגיל כה צעיר.... גיל שלא יכולת להבין ולהכיל את הדברים הנעשים....אפילו מילים שמסבירות....אין... ילדה קטנה מבולבלת...שכנראה בחרה להתנתק ממה שקורה לה.... ועד עכשיו שמרת את הסוד...חיית איתו לבד. המסר שאת מקבלת בעצם...הוא שוב....לשתוק לא לספר...כי זה קשה מדי... אני חושבת שאת אמיצה מאוד שפתחת זאת ושיתפת את אימך....מאוד מבינה את הכעס שלך כלפיה....ויש בהחלט צורך שתתני לו מקום... מצטרפת לחתולה וממליצה לפנות לקבלת עזרה מקצועית. לא להשאר בשום פנים לבד.... זה לא עושה טוב...להפך! כאן בשבילך אידה

את ממש אמיצה, תמשיכי לדבר ותתעקשי לקבל טיפול טוב, אני עד היום מצפה שההורים שלי ינחשו מה קרה לי,( אמא שלי בנתיים מתה ואבי היום אדם חולה) . אז לא יכולתי לדבר ואח"כ היה לי ברור שהם יחושו שעובר עלי משהו... אבל זה לא קרה והכל חזר אלי בגיל ממש מבוגר אחרי 30 שנה ואני חווה את הזיכרון כאילו שזה קורה לי היום, לא מסוגלת לנשום בוכה והלב, הלב כואב ... כך שאין ברירה - אם לא מטפלים זה פשוט מחכה בפינה ופורץ בגלל סיבות שונות ומשונות,סתם ככה - כשממש לא מוכנים לזה. דברי, שתפי, טפלי... המון המון כוח והצלחה ליז