היום הראשון באפריל,ואני גרושה כבר שלוש שנים,

מסתכלת על הזמן שחלף עושה מעין ספירת מלאי עם כל הקושי והכאב והגעגוע לא אליו אלא לתחושת המשפחה לתחושה שהדף שלי היה מלא,הכל קרה כל כך מהר בלי יכולת לעצור או לחשוב לרגע דבר רדף דבר, היום הזה ברבנות שכל אחד בא לבד עם מלווה הרבנים שישבו על במה מוגבהת הטכס עצמו תחושת ההשפלה במידה מסוימת אחר כך כל אחד הלך לדרכו באה איתי חברה, אחרי הטכס אמרה לי בואי נלך לחגוג הלכנו למדרחוב והרגשתי כאילו אני לא נמצאת לא מרגישה כלום כולם עוברים ואני לא מוחשית הייתי המומה כנראה לא ידעתי אייך לעכל את המילה גירושים למרות שכבר הייתי פרודה ממנו אייך זה פתאום להיות לבד במלוא מובן המילה,אייך קמים לבוקר למחרת,הייתי נשואה הרבה שנים ובעצם לא הכרתי אותו לא האמנתי שהוא יוכל להיות אחרת,שהוא מסוגל היה למה שעשה, יש בי אהבה ושנאה אליו יש בי געגוע לאשליה שהתנפצה לי בפרצוף ברעש חזק, כל הקרקע שכביכול היתה יציבה רעדה מתחתי אייך מתמודדים בכלל או אייך מתחילים להתמודד עם זה,אף פעם לא חשבתי שאני אתגרש חיינו הרבה שנים ביחד עברנו הרבה משברים ביחד,ודוקא שהילד המקסים שלי נכנס לחיינו הכל התפרק וכל המבנה התמוטט לפעמים חוזרת אחורה לשאול את עצמי איפה התחילו החריצים בתוך המבנה לבקוע איפה בעצם התחיל תהליך אפקט הדומינו מסתכלת על עצמי היום אני מרגישה שהתקדמתי המון אולי בהתחלה מכורח הנסיבות לקחתי אחריות על החיים שלי אני עצמאית לאט לאט מנסה לבנות למרות כל המיכשולים בדרך למרות שהכל נראה כל כך רחוק מי שנותן לי את הכוח זה האנשים הטובים שלי באמצע הדרך שכמו גחלילוית מאירות לי את הדרך חזר לי גם הרצון לילד שוב ומי שנותן לי את הכח הזה זה התינוק המקסים שנתתי לו את הדברים הוא כבר בן חודש והוא היחיד שמצליח לעלות בי את הרוגע והשלווה שאני מחזיקה אותו או מטפלת בו אני כל כך רוצה להרות וללדת ואני יודעת שאני לוקחת פה סיכון עצום על חיי וחיי העובר שלי אבל התיאבון כל כך גדול ועכשיו הוא עוד יותר גדל שאני מחזיקה את אור שבאמת מתאים לו השם שתי גומות חן עינים סקרניות מתבוננות פה ציורי מאחלת לעצמי לממש את החלום הזה של ילד משלי ילד שיקרא לי אמא והוא יהיה בני השני כי לראשון שלי יש את זכות הבכורה שלוש שנים ולמדתי המון על עצמי,שלוש שנים ובמידה מסוימת יצאתי מהחושך לאור למרות כל הקושי למדתי שאני יכולה לכל דבר יש רגעים שאני שוכחת את זה ואז מאירים לי עם הפנס הגחליליות לפעמים אני מרגישה כמו מטוס על מסלול ההמראה בלילה שרק האורות דרך בצדדים מאירים לו ואז הוא נותן תאוצה ונוסק מעלה מעלה עד מעל העננים

היי גלגלוש כמה זכרונות כואבים מיום כזה , האמת , היום זה היום הכי גדול במדינה שבו כולם עושים ממנו בדיחה , הבדיחה של המדינה , ה-1- באפריל , ובשבילך הזכרונות נמצאים כדי להזכיר לך , שלפני שלש שנים היית במקום הרבה יותר קשה ורע והיום את מסוגלת לראות את ההתקדמות שלך קדימה , מתחילה לראות שאת יוצאת מהחושך , כמה שזה נפלא , גלגלוש, אם את מצליחה לראות את כל אותן גחליליות , ואת כל האנשים הטובים שמאירים לך את הדרך , הייתי מאחלת לך נסיקה גבוהה מעל העננים , שם תרגישי טוב , שם תרחפי לך עם כל החלומות שלך , חתולי

עד היום שאני אומרת את התאריך של הגירושים אומרים לי בטח עבדו עלייך ואת לא גרושה מצאנו באמת תאריך להתגרש,לפעמים אולי הכל היה בדיחה גרועה אחד באפריל ובתוך זה נכון הזיכרונות מכאיבים והייתי אחרי הגירושים במקום הכי נמוך ומשם התחלתי לעלות לפעמים לא מאמינה על עצמי אייך עשיתי את זה לומדת לאט לאט לתת לעצמי מקום,להעריך את עצמי,להחזיר לעצמי את מה שאהבתי ויש לי כבר פרויקט חדש בצילום ואני אתחיל ליישם אותו מי שנתן לי את הנושא זה התינוק המקסים אור אתמול הייתי איתו וזה עשה לי חשק לצלם לומדת מחדש לגעת בחיים יהיו נפילות אני יודעת אבל קו המטרה כבר נראה יותר ברור

ואצלי זאת היתה "סתם" בגידה, מלווה בהשפלות, אלימות פיזית ומילולית (הרב לעיני הבנות שלי). ואני מרגישה שלמדתי לחיות ולאהוב דברים בעצמי ולהנות מהעצמאות היחסית שלי אבל כואב לי הלבד, הגעגוע לחיבוק, להיות נחשקת, לאינטימיות, רצון למשפחה, שמישהו יאהב אותי. אני מהטקס ברבנות די התנתקתי (נפלאות הדיסוציאציה...) ואחרי הלכתי עם חברה של אחי וקניתי נעליים שיש לי עד היום...פחדתי מהמעמד והייתה לי הקלה בשלב ההוא. היום עצמו היה הרבה יותר קשה עבור הבנות כי סימל עבורן את אבדן התקווה שמה שקורה בבית יעלם כמו חלום רע. אני לא מסתובבת הרבה, לא בדיוק הטיפוס של נערת בארים למרות שהמראה משדרת דברים טובים אני לבד וחולמת חלומות על איך לפגוש מישהו שיודע לאהוב ולצחוק ולפרגן בלי לחנוק ולדאוג רק לעצמו...

מתחברת אלייך כל כך,הקטע של הלבד,הגעגוע לחיבוק,רצון למשפחה,אבל בגלל כל הפגיעות מגברים קשה לי עם זה,עושה צעד אחד קדימה ועשרים אחורה,ונכון אנחנו לומדות על עצמנו כמה כוח יש לנו וכמה אנחנו יודעות להתמודד,מצטערת לשמוע את הנסיבות שהובילו לגירושים,אצלי זה היה הפגיעה שלו בבן שלי,שהובילה לזה שרציתי להתגרש ממנו החליא אותי מה שהוא עשה, אני בעצמי ילדה שנפגעה הייתי גם אמא לביאה שהגנה על הילד שלה,מה שאמא שלי לא ידעה ורצתה לעשות מאחלת לך ולי למצוא שוב אהבה בית משפחה חיבוק וחיבור

גל יקרה.... יודעת שקשה.. עצוב היה לקרא מה שעברת במשך 3 שנים הללו.. עצוב היה לדעת מה עברת לפניי... ומה עכשיו... ואיך שתאריך מסויים- מחזיר הכל ... לאותו יום "מקולל". צר לי יקירה. קבלי חיבוק ... ואני מקווה שיהיה לך את כל הטוב לו את זקוקה- וצריכה. שבת נעימה לך. בובה.

תודה על המילים,וקשה נכון כל תאריך תמיד מחדד את החלל והכאב תודה על החיבוק,וגם לך אני מאחלת את כל הטוב שבעולם

אני גאה בך על ההתקדמות בנפתולי אם הדרך.. ועל שהנך צועדת לאורם של הגחליליות המנתבות לך את הדרך.. חרף חרפת 'הזוגיות'- שהתרסקה לך באמצע הדרך... והכי גאה בך: שאת הגיבורה הנאורה המשמשת לעצמך- מורת דרך! אני גרושה 6 שנים ושום כלום לא זוכרת מהמעמד המיוחד- לטוב ולמוטב....... עוד נכונו לך ימים יפים וטובים לכל אורך כברת הדרך........

פעם התקדמתי מחוסר ברירה אולי כי המצב חייב,היום אני מנסה להתקדם ולאסוף לי מטרות מתוך רצון מתוך התחלת הנגיעה בחיים,ואני מורת דרך לא רק של עצמי אלא גם מורת דרך במיקצוע שלי ואני מתגעגעת לזה להדריך בשטח זה גם אחת המטרות שלי מאחלת גם לך ימים יפים יותר