משהו.........
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני רוצה לשתף אתכן במשהו שקרה לי לפני כשבוע. החלטתי ללכת לארוחת בוקר בבית הוריי בשבת בבוקר לפני כשבוע. אמרתי לעצמי - מה שיהיה יהיה...... להפתעתי הרבה היה לי ממש נחמד, אחיינית שלי הייתה והיה ממש נהדר. חזרתי לביתי בתחושה טובה ונעימה שכן חייתי ללא משפחה וזה היה כ"כ חסר לי. בסביבות השעה 16:00 משהו בי אמר לי להתקשר לאמי. התקשרתי, בקשתי ממנה לבוא אלי. היא הסכימה ותוך פחות משעה היא התייצבה בביתי. בהתחלה דברנו על הא ועל דא...והכלבלב החמוד שלי עזר בשחרור האווירה הלא נעימה. ואז התחלתי לדבר איתה על הכל ופעם ראשונה הסברתי לה את הכאב שלי, את הייסורים שלי , את הגיהנום שעברתי במשך 16 שנה מחיי ולמעשה היא אשמה בהכל. ואז היא אמרה לי כמה שהיא לא ידעה מה לעשות וכמה חסרת אונים היא הייתה , שלא היו לה חברות ושבאותה תקופה לא הייתה מודעת לנושא שכזה. היא הודתה בפניי כמה אטומה וטפשה היא הייתה. זה עשה לי טוב. היא התוודתה בפני בדבר שעד היום כואב לי עליו. אני לא ספרתי דבר לאבי - לא רציתי להכאיב לו, כל חיי חשבתי שהוא לא יודע ממה שקרה. מסתבר , ואת זה אמי ספרה לי שברגע שזה קרה היא ספרה לו. כ"כ כאב לי לשמוע זאת.......הייתה לי מן נחמה שאם הוא היה יודע הוא היה עושה משהו - אך גם הוא כמוה עמד מנגד ולא עשה כלום......הם ידעו שפגעו בי ופשוט שתקו וגרמו לי לשתוק...מה עוד שמעולם הם לא הרגישו שמן צורך שכזה להגן עליי - כלום.... בכינו הרבה......והיא בקשה סליחה והיא הודתה בפניי על כשלונה כאם. הבאתי אותה לידי כך שהיא תאמר זאת בפניי אחיותיי שכן הן מפקפקות בי וחושבות שאני משוגעת . לקבל אותה כאם לעולם זה לא יקרה. לסלוח? היא יודעת שקשה לי לסלוח. אך עם זאת אני מרגישה הקלה מסויימת אך היא מהולה בכאב רב.....אבי ידע ושתק!! הוא היה תקוותי, הייתי בטוחה שאם הוא היה יודע הוא היה עושה משהו....... הם לא רואים אותי וגם לא יראו אותי..... אני מנסה להמשיך בחיי, מביטה לעתיד - מקווה שמצפה לי עתיד טוב יותר.
יקרה לי ! יש בך כל כך הרבה אומץ, גבורה... ללכת, לדבר ...להתחיל לשתף את אמא בכל הכאב שעברת.. ועדיין עוברת, צריך המון כוחות לזה... ויש לך! ואני גאה בך! מאוד! יש בנימת הודעתך, מן ההחלטיות... את יודעת מה את עושה, את יודעת מה את רוצה מעצמך... את יודעת כל כך הרבה דברים - וזה חשוב!!!!! הרגשות של כאב, אכזבה... מאוד מוצדקות.. כי ציפת, והתאכזבת.. מקווה, שתצליחי להתגבר גם על זה.. ולהמשיך הלאה, לא להתקע.. - ואת יודעת להמשיך טוב מאוד! הספקתי להכירך, ואת גיבורה עם המון כוחות... ואני איתך- כשתרצי! אוהבת אני.
היי מתוקה כתבת למעלה , משהו , את צודקת , את משהו משהו ,ואני מסכימה עם כל מילה שאמרה לך בובה על במה , מייאוווווווו
אני כ"כ מעריכה אתכן, אין לכן מושג כמה! המילים שלכן נותנות לי כוח, כוח להמשיך להלחם.....ואני מיישמת הכל...... תודה לכן. תודה על הכל! אוהבת מאוד
את גיבורה, נאורה, אמיצה, נחושה, החלטתית ומליטנטית! הלוואי עלי! אני מעולם לא היתי מסוגלת לערוך עימות פרונטאלי עם שלל מפגעי חרף מיטב האליבי במיוחד הדומיננטיים מבינהם- הנושפים בעורפי והנם כאבן כבדה הנגולים על לבי! אני מעריצה אותך יותר ויותר- מעת לעת באופן גובר והולך וביתר שאת! חזקי ואמצי. ואני תדיר למענך... אני בסאגות מחודשות ומתישות..נלחמת בציפורניים להרים ראש מעל המיים ולא לאבד ידיים ורגליים!
אמא.... עם חסרונות....עם כאב...עם פגיעה...עם יכולות מוגבלות... אמא אוהבת , נותנת, מחבקת, עולם ומלואו... לא בקלות (אם בכלל) ניתן לוותר עליה... במחשבות , בחלומות, בפזנטזיות... היא אמא שתמיד נצפה לשלמות ממנה... אני מאמינה שאם הזמן אפשר ללמוד לראות אותה כמו שהיא...לקבל... לקבל ממנה את מה שהיא יכולה לתת.... גאה בך כל הכבוד לך היכולת להתגבר על הכל...לפנות אליה ולדבר... לשים עצמך במקום ראשון מחזקת אידה
