מחשבותיי... ז ה י ר ו ת טריגררר

מחשבותיי כעת, הם כמו בשבוע שעבר.... מנסה שהם לא השתלטו.. ועובדת קשה כדי לא לפגוע- להרוס... אך, לא ממש עומדת בזה. . . . נופלת מהר.. מתייאשת מהר.... ופוגעת מהר.... בלי לחשוב מה יהיה הלאה! מצד אחד רוצה שקט, מצד שני רוצה לדבר... מצד שלישי- אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי. מבולבלת וכואבת... מנסה למצא מילים כדי לבטא את מה שאני מרגישה כעת, אך המילים נבלעות להן בין אצבעותיי... לא מצליחה לכתוב אותן... אולי כי... הכל כבר נאמר ונותרתי עם הכאב.. עם הכאב.. עם החור בלב.. ושוב חושבת שבשביל מה לי לחיות... אז נכון, יש לי הרבה בשביל מה- אבל מי אמר שאני יכולה לעשות אותם!? מי אמר שאהיה מסוגלת?! הרי כולם כבר מתרחקים ממני... מנסים לעזור- ומתייאשים. מרגישה שאני חסרת תקנה לחלוטין. מרגישה שאני מתבכיינת על העבר שלי- שכולה נגעו בגוף שלי... מה אני עושה מזה כזה סיפור?! אז נגעו...................... ! ! ! ! ! שמישהו יבוא ויקח לי את הלב.. כמו שלקחו את גופי. הפצע מדמם הפצע כואב הפצע לא מתרפא ויקח שנים כנראה - עד שיתרפא. ואני... עצבנית בטירוף, וחודו של הלהב שוב קורא לי לבוא אליו לא מבינה את העולם העולם לא מבין אותי אך, זה גם לא הפתרון "להעלם" מכאן... זה לא הפתרון =בכלל... אז מה אעשה?! התייאשתי מנפילות ועליות ...... ולעיתים, נמאס לי גם לכתוב כאן.. נמאס לי! מרגישה שאני מקשה על עצמי יותר מידיי.. אז, סליחה אם היה לכן קשה לקרא ולאמר לעצמכן ("שוב פעם זאתי.... עם הדכאונות שלה") אבל -אחרי שכתבתי ומחקתי עשרות פעמים- החלטתי כן לכתוב! דייייי כבר ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! לא רוצה ללמוד לא רוצה להיות לייצנית רפואית לא קוסמטיקאית ולא ילדים משלי... לא רוצה כלום... רוצה ש-ק-ט נפשי! והאדמה פתחה פיה.. והתהום חשוך כל כך התהום מפחיד ובתהום מלא קולות מפחידים דיי ... לא יודעת מה יש לי .. מה שכן, אני משתגעת ממחשבותיי......... אוףףףףףףףףףףףףףףףף

בובתי, ליבי יוצא אליך והלוואי שיכולתי להקל ולו במעט! לפני הכל הרשי לי להבהיר מס' דברים שחשוב לי שתביני: הרבה אנשים אוהבים אותך - כולל משפחתך ( למרות שקשה לך להאמין ) אך קשה להם לבלוע את מה שקרה לך , הם לוקחים את זה למקום של : "מה בסה"כ קרה???" "זה לא כזה קריטי". זה קרה וזה כואב ואת עושה משהו שהם לא עשו ולא יעשו את מטפלת בעצמך, את במקום הראשון ובעוד מס' שנים את תהיי במקום אחר , במקום טוב יותר, מקום שאת תצרי עם המון אהבה ואת תהיי מה שאת באמת רוצה להיות: קוסמטיקאית/מזכירה, לייצנית רפואית, אמא וכו'..... אף אחד לא מתייאש ממך - כולנו רוצים לראות אותך מאושרת כולל אמך ואחותך , כולנו פה לצידך אוהבים ודואגים אך את חייבת להתעורר ולהבין שהכל תחת ידייך!! את חייבת להלחם על עצמך ועל אושרך!!! לא להרים ידיים, אני פה איתך ואת יודעת את זה,, למרות שביומיים האחרונים לא הייתי כ"כ אני, אני עדיין פה להקשיב לך, ואת יכולה תמיד לפנות אליי ואת יודעת זאת. את יקרה לי ואני רוצה לראות אותך פורחת!! את בחורה מוכשרת - כבר אמרתי לך לא פעם ולא פעמיים , תבחרי בחיים!!! החיים רוצים אותך , והחיים כן אוהבים אותך, אך את חייבת להתחיל לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך ואז הדרך תהיה יותר קלה. אני פה תמיד, תפני אלי בובה. אוהבת

לא רוצה להפריע לא רוצה להתיש מרגישה כבר בלתי נסבלת לעצמי.. אז לאחרות נראה לי שגם.. כאילו ראבק, כמה את כבר יכולה לבכות?! ושוב, כולה רק נגעו.. אז מה?!?!?!?!?!?!?!?! מה הביג דיל?! זהו! רוצה לשכוח מהכל.. לא רוצה שיכאב.. רוצה שהאנשים היקרים לי יזכרו אותי בטוב.. לא ברע.. אני מכבידה על עצמי יותר מידיי - ובטח ובטח פה.. ולמה אני פשוט לא סותמת את הפה?! ושונאת את הגוף השמן הזה ושונאת את הגוף המזוהם הזה.. ובקושי אוכלת - כדי להעלם.. כמה שיותר.. שלא יראו שאני אישה! לא רוצה ! ובהחלט יגיעו מים עד נפש ועל מה ההצגה הזו ש"טוב" לי?! על אחרים זה בטוח . . . כי גם כשלא טוב לי אני אומרת שטוב לי! רק כדי,ששוב, לא יחשבו ... לא יודעת מה! והאדם אחראי על עצמו מעשינו נתונים בידינו אני מנסה ומנסה .. אך כל נפילה היא נפילה חזקה. אישפוז! זה מה שאני צריכה! אולי שם יתפסו אותי קצר יותר - ולא אעשה שטויות.. אבל אוף.. לא מגיע לי! אני יודעת לשרוד.. אבל איפה כל הכוחות שהיו לי- שהיו מוציאים אותי מהבוץ הזה?! מרגישה שאוזלים כוחותיי.. מרגישה שאני נעלמת.. ושוב, סליחה ענקית על כך שבחרתי דווקא במקום הזה להוציא את כאבי! כי אם לא הוציא פה- הוציא זאת על עצמי.. כאב הלב יקרה לי, תודה.. על הכל! וסליחה עם אני מציפה! יודעת שגם לך לא פשוט כרגע! אוהבת

ענבלור יקרה מאוד מאוד תהליך ההחלמה אינו קל , מה כן קל ? לוותר על החיים , לוותר על המאבק , לוותר עלייך , על החלומות הטובים שלך , לוותר על ההזדמנות לצאת מהמקום הרע והקשה שאת חווה עכשיו , לוותר על כל מה שהחיים יכולים עוד להציע לך , וישנם עוד המון תאמיני לי , זה בכלל לא משנה באיזה מקצוע תבחרי לעבוד בחיים , גם לא משנה אם תחליטי לחיות פה בארץ או במדינה אחרת ,גם לא חשוב היכן תגורי , באיזו עיר , אני שמחה לשמוע שזה לא פתרון להעלם מכאן , את יודעת מה כן חשוב ?כל הנפילות כי משם אפשר רק לקום ,ואת רוצה רק שקט נפשי ? אז ברוכה הבאה למועדון , כולנו פה רוצות שקט נפשי ,וכולנו רוצות להרגיש אחרת , טוב יותר , אנושיות יותר ,וכל מה שתוסיפי לא יגרע מהרשימה , אז...... במקום לחפש את התהומות החשוכים , אני מושיטה לך יד חזקה ובוטחת , תפסי אותה ובואי החוצה , אני תמיד פה בשבילך את יודעת נכון ? מייאוווווווו ,בריבוע לך

אתן מרגשות כל פעם מחדש! אך, לא יודעת עוד מה להוסיף כרגע... נאמר כמעט הכל- ונותרתי עירומה מול הכאב.... וסליחה שחזרתי לכאן- דווקא כשאני זקוקה לכן... ובקושי תומכת ... סליחה!