מה לעשות?!?!?!?!?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני אובדת עצות... עזבתי פורום..ניסיתי לעזוב טיפול..לזרוק את כל הכאב הזה מאחורה. אני לא יכולה איתו יותר.הייתי ממש בטוחה שזהו-הלכתי מהמקום הזה של הטיפול ולא אחזור יותר..והמטפל שלי שכנע אותי לא לעשות כלום.. אני לא יודעת אם בחרתי נכון. פעם ראשונה בחיים שלי שאין לי שליטה ואני ממש לא יודעת איך להתמודד. אני חיה לבד מגיל 17..אני אלופה בדרך כלל בלהסתדר... הכאב פשוט לא עוזב. חוסר השינה...אני מתעוררת בלילות ודוחפת מעלי משהו שלא שם.. אולי אני משתגעת?! מה קורה איתי?... שבוע שעבר..פשוט נפלתי על הריצפה איזה לילה מרוב תשישות.....ולא היה לי כוח לקום. אני נלחמת בדחף לקחת סכין ליד... אני נלחמת ותמיד מנצחת. אני מחזיקה, אני קמה לעבודה, מתחזקת שגרה.. אבל הלב שלי זועק!! ואני לא יודעת איך להרגיע אותו..הכאב הזה לא משאיר מקום לכלום.. חשבתי לעבור למטפלת אחרת. חשבתי לעזוב הכל בכלל..לברוח.... אני משתגעת כבר..למה זה קורה לי?!?!מה לעשות?....
נשמתי היפה, את בחורה חזקה ואת יודעת את זה, אך גם לחזקים מותר מדי פעם ליפול, הרי אנחנו לא עשויים מברזל. זה לגיטימי שאת חשה חוסר בהירות כרגע בחייך, שכן את מכירה את עצמך כבחורה חזקה ופתאום את "נופלת", קצת קשה להתמודד עם זה, התחושה היא שאת פתאום מאבדת שליטה וזה משהו שלא כ"כ מוכר לך וזה בסדר! שתינו יודעות שהטיפול הוא נחוץ והכרחי, את לא כ"כ יודעת כרגע במי לבחור - זה גם בסדר , קחי לך מן שבוע הפסקה , תחשבי באמת מהם הציפיות שלך מהמטפל/ת שלך, ותבדקי מהם העדיפיות שלך. הכי קל זה להרים ידיים ולהחליט שאנחנו "גומרות" על החיים שלנו, גם לי לפחות פעם ביום, התרופות בארון קורצות לי שאקח אותן ואבלע הכל ואסיים אחת ולתמיד עם החיים האלה. אבל לא - ישנו קול שאני יודעת שיש לך אותו שקורא לך להשאר פה ולהלחם!! להלחם על עצמך! על כבודך! ועל מעמדך בחברה!! תקשיבי לקול הזה ולאט לאט הכוחות יחזרו אליך מתוקה שלי, אל תתייאשי, תתחברי לעצמך ולליבך - שהרי ליבך הוא עצום וגדול ויש לך כ"כ הרבה מה להציע, את מיוחדת מאוד קטנטונת, אני פה יקירתי.... אוהבת, כאב
אולי פשוט הגעת לשלב בטיפול שדברים מתחילים לבעבע , ורוצים לצאת החוצה , ואת פשוט פוחדת לת להם מקום ? פוחדת שלא תוכלי להתמודד עם הכאב , מעין בריחה מהתמודדות ? שבי עם עצמך וחפשי את התשובות לשאלות , לעצמך הרי לא תשקרי , ואז תחליטי מה לעשות , ליל מנוחה , חתולה
לעניות דעתי הגעת לשלב בו קשה לך להתמודד עם תכני הטיפול העולים..והם קשים, בועטים, מערטלים ומבלבלים!אז את מעדיפה לסגור את הבאסטה וללכת הביתה! מעין התנתקות מהמציאות ובריחה מהתמודדות! ולפי דעתי את מצויה בשלב הקריטי (והכאוטי)בו את חייבת להשאר במסגרת טיפולית מכילה, מנתבת ומסודרת חרף הקושי העצום הכרוך בכך! לאחר שתעברי את נקודת המשבר הנוכחית את תצאי נשכרת בכפל כפליים. ראשית: תצמחי כתוצאה מהחוויה הקשה והלימוד על בשרך- תפתרי קונפליקטים בלתי פתורים ודילמות חיים שיקלו עליך בהתמודדות בכל מישורי החיים ובמצבי חיים שונים. תרכשי כלים חיוניים וישומיים להתמודדות עם קשיים בהווה ובעתיד! שנית: תהיי גאה בעצמך על שלא נטשת את המערכה והתמודדת בכבוד ותחושי בסיפוק ובאתגר ותמששי את ההצלחה בהערכה מאחר והיא באה באמצעות עבודה קשה ובזעת אפיים וכפיים ועצם ההתנסות ורכישת הניסיון תקנה לך ביטחון. מעין מעגל קסמים מנצח! בהצלחה בכל אשר תחליטי לנכון ואל-נכון!
התגובות שלכן מריצות גלגלים..
לימור יקרה שומעת אותך מתמודדת ונלחמת...לא מוותרת... אך מאוד תשושה.... ואולי גם לבד? עם כל מה שאת עוברת.....לפחות בהרגשה???? נשמע שאת נמצאת במקום שאת מרגישה תקועה.... המקום הזה כואב.... ואת רוצה וצריכה את השינוי.... ולעשות שינוי.... זה קשה...מפחיד... לפעמים מעדיפים להשאר במקום הקשה והכואב...אך המוכר....ולא לעשות את הצעד.... את הבחירה ...לשינוי... לימור...מגיע לך שתרגישי יותר טוב... ויש לך את הכוחות....לעשות את השינוי...הוא בידך... מחזקת אידה
אין לי מילים. את מדהימה. מהרגע שראיתי אותך קלטתי שאת מפיצה אור, מקבלת ומכילה..אולי אפילו יותר מידי מבחינת חוסר יכולת שלא לצאת מעורך כלפי זה/זאת שרוצים את עזרתך? אני מבולבלת לחלוטין, אידה. אין לי מושג מה נכון לעשות... אני מנסה, אני מחפשת. אני לא מאלה שנתקעות במקום..פשוט אין לי מושג מה לעשות ואני מנסה לא להיות פזיזה...... תודה תודה תודה!!
