לא מבינה-חשבון נפש-טריגר

כל החיים שלי רק סבלתי מהם , שני הורי , ואני לא מתיחסת כבר בכלל לבעלה של אמי שהוא למעשה לא צד נחשב , למרות שגם הוא הזיק לי לא מאט . אז לפני שבועיים , כשהיא היתה במצב רע מאוד , מאושפזת , עברה צינתור , והשתלת קוצב לב , לא יכולתי לחשוב על כל הסבל שהיא גרמה לי , בין אם במחשבה או לא , ולמרות הכל ישבתי ליד מיטת חוליה , החזקתי לה את היד כדי שלא תכנס להתקף חרדה ופניקה ממצבה החדש , דבר שהיא מעולם לא עשתה למעני , לי היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור , שאדאג לעצמי , בכל זאת הייתי שם בשבילה לאורך כל הדרך , ועדיין נמצאת שם בשבילה . עכשיו אבי שנמצא במצב קשה , ולא ידוע מה יהיה מצבו משעה לשעה , גם הוא פגע בי מילולית כל ימי חיי , עד לפני שנתיים , פתאום הוא החליט שרוצה לחיות בשלום עם כל העולם , אז שוב יש לי אבא , רק שאני יכולה בקושי רב לדבר איתו בטלפון , בגלל המרחק , ובגלל המחלה שלו , ושוב אני עושה כל מה שאפשר כדי להקל עליו , גם אם זה רק בשיחת טלפון ,. ועכשיו לחשבון הנפש הקר שנשאר לי לעשות , מה באמת היה עדיף ????.. לאבד אותם , את שני האנשים שהחליטו להביא אותי לעולם ???? או .........?????? לא נותרה לי ברירה אלה להודות , שלמרות שהם כמות שהם , על כל חסרונותיהם , ולמרות כל הכאב שהם הסבו לי במשך כל חיי , אני עדיין מעדיפה את שניהם בחיים , רק המחשבה על חסרונם ...........,וכיום מבינה את הכאב הגדול של דמעה שנשארה ללא אם תומכת , מנחמת , מרגיעה , פעם דמעה אמרה שהיא מעדיפה כל אמא שתהיה , העקר שתהיה לה אמא , עכשיו אני מבינה על מה היא דברה ,והאמת הכואבת היא , שאני מסכימה איתה ,שתמשיך להיות מה שהיא , ושאני אמשיך לקטר עליה . חתולה עצובה

כל כך מבינה על מה את מדברת,גם שאבא זה שפגע בי עבר ניתוח פחדתי לאבד אותו הייתי אצלו בבית חולים ישבתי עם אמא זאת שפגעה בי בבית חולים מול חדר הניתוח ונאלצתי לשמוע ממנה כמה אני לא בסדר,אבל הבלגתי ואמרתי לה לא נעשה חשבונות שאבא שוכב בחדר הניתוחים, הפחד לאבד אותם הוא זה שנותן לנו למרות הפגיעה בנו להיות לידם שהם חלשים ולא מאימים יותר ההסתכלות שלנו אליהם היא ממבט של אדם מבוגר ולא של ילדה לכן אנחנו שם למרות מה שעשו לנו כל עוד שהם בחיים אני מרשה לעצמי להיות איתם בקשר קורקטי פה ושם מה נשמע לא הייתי אצלם כבר כמה חודשים אני יודעת רק שאם חלילה יקרה משהו להם אני אהיה לידם ואתמוך בהם למרות שהם לא תמכו בי זאת האצילות שלנו חתולה מה שהם לא ידעו להיות כל כך מזדהה עם המשפט, רק המחשבה על חסרונם ........ מחבקת אותך ושולחת לך חיזוקית

את צודקת לחלוטין , הם ההורים שלנו נמצאים היום במצב של חולשה ופגיעה , הגיל שלהם גם תורם , מה גם שאין טעם להתאמת איתם על חיים שלמים שחלפו להם אם אז הם לא הבינו , למה שיבינו היום ?... זה לא אומר שאני סולחת להם , זה אומר שאני מגלה כלפיהם חמלה שהם מעולם לא גילו כלפי ,ונכון שאנחנו מבליגות היום לא מהמקום של הילדה הפגועה אלה מהיותנו בוגרות , כי הילדה לא יכולה לסלוח , היא עדין סובלת , לכן אנחנו מטפלות בה ,ולכן אנחנו חייבות לאותה ילדה קטנה את הנקיון הנפשי שלה, גם אם אנחנו נופלות בדרך , כי מה שאנחנו לא נעשה למענה , אף אחד לא יעשה . תודה מתוקה על תגובתך החמה חתולה

אני פתאום שואלת את עצמי, הנה בנות אחרות מסוגלות לסלוח, ולמה אני לא???????????? למה אני עדין מתעקשת לראות את הדם שזלג לי מהראש, בזמן שהיא הכתה אותי עם כפכף עץ בראש? למה אני מתעקשת לראות בראש שלי את להבת הגז הבוערת, עליה מונחת סכין מלובנת, שתכף תצרוב לי את היד. אות קין על היותי ילדה רעה? גם הוא "אבא" שלי חלה בסרטן, אבל לא הרגשתי שום חמלה כלפיו....מצטערת לא הרגשתי... אז עכשיו אני באמת מבולבלת. למרות שכשאני בודקת עם עצמי את הדברים, אני מאד שלמה עם עצמי. מה יהיה? שבת נהדרת יקרות שלי.

אני לא סולחתתתתתתתתתתתתתתתתתת להם לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא מגיע להם שאני אסלח אחרי מה שעשו לי אני מרחמת עליהם מרחמת לא יותר,וזה בסדר להרגיש מבולבלת כי הם ההורים שלנו הם אבא ואמא שלנו,וטבעי שאהבה זה גם שנאה וזה בסדר שאת שלמה עם עצמך תעשי רק מה שהלב שלך אומר ומרגיש צר לי לשמוע מה עברת

ליאורי יקרה כמו שאת לעולם לא תוכלי לשכוח את הדם שזרם מראשך בגלל מכות הכפכף , ואת הסכין המלובנת שעומדת לצרוב את ידך הקטנה , האמיני לי שאת מעולם לא היית ילדה רעה , באותה מידה שאני מעולם לא הייתי ילדה רעה , רק רציתי ללכת לשחק בשכונה שאחי גר , כי הורי התגרשו כשהייתי בת-6- , והכי אהבתי ללבוש את מכנסי ההתעמלות הקצרות שלי , עם גרבונים ארוכים וצבעוניים , שהיא קנתה לי , ואני בטח לא הייתי מודעת למודה שהיתה שילדה קטנה , אז ביקרתי אותו , את אחי , והתקררתי בגלל הגשם , וסבתי דאז ז"ל , טיפלה בי אצל אבי בבית , ולא הפסיקה להתלונן עלי על איך שאני מתלבשת , את מבינה , ילדה קטנה , וכשהבראתי וחזרתי הביתה לאמי , היא החליטה לעשות לי מקלחת טובה כדי שאהיה "נקיה " היא רחצה אותי בתוך קערה מאוד גדולה , והרתיחה מים על הגז כי לא היה לנו דוד מים חמים ,אסור היה לדרוך על הרצפה בגלל כל השרצים שגרו איתנו , ותוך כדי מקלחת היא שפכה עלי את המים הרותחים , מהראש ועד לרגלים , רגלים שלא החזיק אותי מעוצמת החום , והתעלפתי , מאז אני לא מסוגלת לשום מים חמים , זה גורם לי להתעלף , ואם את חושבת שבזה היא סגרה אתי חשבון על הבושות שעשיתי לה אז לא , אחרי המקלחת היא רדפה אחרי בכל הבית שהכיל חדר וחצי , ותקעה לי בגב את העקב שלה . נראה לך שאני יכולה אי פעם לסלוח לה על מה שעשתה לי ??? ללללאאאאאאאאאאאאא , אי אפשר לסלוח על דברים כאלה , ולכן אני מבינה אותך , אבל מה , אני לא מתחשבנת עם אנשים שלא מבינים בלאו הכי על מה שאני מדברת , אם הם לא הבינו אז את הטעיות שלהם למה שיבינו היום ???? אני נוהגת מידה של חוסר שיפוט , ונשבעתי לעצמי שילדי לעולם לא יעברו את מסכת הגינום שאני עברתי , והצלחתי , וזו לי נחמה גדולה , אז אל תתבלבלי יקירה , את תמשיכי להגיב כמו שאת מרגישה , כי רק את יכולה לטפל בכאב שלך כמו שאת מרגישה שהכי נכון לך , ושאף אחד לא יגיד לך שזה נכון או לא נכון , סליחה , מצטערת שנפלתי עליך בצורה כזו , פשוט ישנם דברים שעולים תוך כדי קריאה , או כתיבה ןנורא התחברתי לכאב הפיזי שלך מאמא שלך , מקווה שאת סולחת . חתולה

אבא ואמא מסתבר שהם יחידים.... גם כשהם פוגעים..... גם כשהם אוהבים... כל הורה יש לו מעט או הרבה יכולות..... הילד מצפה להכול..... לפעמים אחרי דרך ארוכה ... של התרחקות וקרבה.... של כעס ואהבה.... יש מקום בו מנסים לקבל את מה שיש.... אולי אפשר לקבל? לפעמים יש...יש מעט....הרבה.. לפעמים באמת אין כלום... מבינה אותך מאוד... שבת שלום אידה

תודה באמת אבל ........ אני לא חושבת שילד מבקש יותר מדי אם הוא מבקש , שיאהבו אותו , שישמרו עליו , שיגנו עליו , שידאגו לו , זה חובתו של כל הורה , ולא מדובר פה בצפיות שיש לילדים מהורים לקנות בגדים , או דברים חומריים אחרים , אלה הם אלף בית של החיים הכי פשוטים , בלי כחל וסרק , התרחקות וקרבה , כעס ואהבה הן בהחלט תוצאות של התיחסות ההורים אל הילדים ,ואז באין ברירה נאלצים לקבל אם יש מה לקבל , את המאט או אם בכלל לא , למה אני הייתי צריכה ללמד את אמא שלי בגיל -70- להגיד לי שהיא אוהבת אותי , כשאני יודעת בוודאות שהיא בכלל מתכוונת לאחי ???? אותי היא אוהבת רק לנצל , יש לה המון מילים יפות להשמיע לי כשהיא זקוקה לי , ומתי זה קורה ... כל החיים , ולמה כי אחי נמצא בחו"ל , אותו היא לא יכולה לנצל ,אני כאמא ועוד בנות פה בפורום וכולל אותך , כן , אנחנו כן יודעות מה זה להיות אמא ???????? , מי לימד אותנו ??? הלכנו לפי הלב , לפי החושים , ומה לה אין כאלה ?אז כנראה שאת צודקת למרות הכל , שיש כאלה שלהם אין כלום , כמו לאמי , וזה כואב , תודה , שיהיה לך שבוע נפלא חתולה

הייתי בגיא בן הנום עם אבא שלי........ והכל צף ועלה.........ואני בחלחלה..... אך לדעתי כן יש מקום למחילה........ לא לשכחה, לא לכפרה אך כן להבנה וחמלה. זאת נקודת מבטי והשקפתי כיום כאמא מקסימה (משתדלת עם כל הקושי הכרוך בכך...)לילד חמד... להיות אב ואם זו מטלה עצומה. ולא כולם בנויים לה. מוקירה אותך על פועלך, גדלותך והתעלותך על מידותיך...

תודה לך שדה ניר את עמצך דוגמה ומופת לאמהות , מעריכה מאוד את היותך אב ואם לבנך , ואין לי צל של ספק שזו משימה קשה , מה שחשוב הוא שאת עומדת בה בכבוד הראוי . שיהיו לך חיים יפים , מגיע לך . שבוע טוב ,חתולה