תביעה אזרחית? הצילווו השתגעתי?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הבוקר קראתי כתבה בלאישה שבול, אבל בול מילה במילה מתאימה לכל המקרה שלי. ובגלל חוק ההתיישנות והכל הפרקליטות החליטה לא להגיש לבית משפט את התיק. אז היא הגישה תביעה אזרחית שבועיים לפני שכבר אי אפשר. וגם אצלי עוד חודש לא אוכל להגיש תביעה אזרחית. אז פתאום התחלתי לחשוב על זה, צלצלתי למרכז נוגה והעורכת דין הסבירה לי קצת איך זה הולך. אין לי מושג מה המטרה הסופית שלי, בעצם אני רק יודעת שזה לא בגלל הכסף, אני גם יודעת שאין לו. כאילו יש לי תקווה בלב שהוא יודה או אפילו ירצה להגיע להסכמה, פשרה שזה יהיה לי סימן שהוא מודה. וגם לאחרים.אולי המטרה שלי שיקבעו שהוא אשם, מצידי שלא ייתן שום כסף רק שיקבעו ואז יפסיק לדבר ולפרסם שאחנחנו מעליליות עליו שזה מוציא אותי מדעתי. למה אני עושה את זה? עד שיצאתי מהדכאון? עד שהצלחתי לעבור קצת הלאה... האם אני טועה? האם יש הגיון שפתאום אני מחזירה אותי לזה? האם זה שווה לי בכלל? ואולי אם זה לא היה שווה לא הייתי חושבת על זה פתאום. והקטע שיש לי 3 שבועות להגיש תתביעה, כי אחרת אני עוברת את גיל 25 וזה אבוד לי אם ארצה אי פעם.
לב יקרה זו בהחלט החלטה לא פשוטה..... ויש הרבה סיבות לרצון שלך .... להוכיח...לי ...לו...לסביבה....משפחה......? ויש בטח עוד.... אבל משום מה את קצת נבוכה...אולי לא נאה...לא מתאים...לא מתאים...לתבוע אותו...לפיצועים....לכסף... כסף= מילת גנאי... אבל נפגעת.....את סבלת....את צריכה להוציא כספים רבים לטיפול- שיקום.... למה בעצם להתבייש...למה להוציא זאת מהמטרות? מאמינה שאת זקוקה לחשוב... זקוקה לבדוק מטרות וכוחות לכך... וומסתבר שאין באמת הרבה זמן.... בהצלחה .... וכל מה שתחליטי זה נכון ובסדר אידה
אבל כולם מאמינים לי, לנו לכל הנפגעות. אז למה אני צריכה להוכיח? למה אני מרגישה ככה? למה חשוב לי כל כך שהוא יודה, או אפילו שיעשה איזשהו צעד שירמוז שהוא מודה כמו להגיע לפשרה.היחידים שלא מאמינים הם האנשים שהוא עובד וחי איתם, כי הוא כל היום מסתובב ואומר שאנחנו מעלילות עליו וזה מעצבן אותייייייייייייייייייי, זה לא צודק! זה נכון כל כך הרבה כסף על כל הטיפולים האלה, והכדורים. זה בלתי אפשרי לעמוד בכל ההוצאות האלה, במיוחד כי לא הייתי מסוגלת לעבוד מאז שכל הסיוט הזה התחיל. לכן אני נעזרת בהורים שלי שגם כבר לא ממש יכולים לעזור ונותנים ממה שאין להם. וכל הגרושים שהבעלול מרוויח הולכים לזה. אולי כסף לא שווה מילת גנאי, אולי באמת זה מגיע לי! לפחות לעזור להורים שלי בטיפולים ובמימון הכדורים שעולים 200 ש"ח לחודש. אולי תסבירי את זה להורים שלי? כולם פה בהסטריה טוטאלית מאז שסיפרתי שאני חושבת על זה. הפחד הכי גדול הוא שהוא יתבע אותי חזרה בגלל הוצאת דיבה. ואז אני אצטרך לעמוד בשני משפטים וזה כבר ממש גדול עליי. בעצם בכל מקרה הכל גדול עליי. אידה, חמה אני לא יכולה פשוט לשכוח מזה ולעבור הלאה? כבר 8 ימים שלמים אני לא בדכאון ובעיר כי הצלחתי לשים את זה קצת בצד ולא לתת לזה להשתלט עליי שוב. אז למה אני גורמת לעצמי שוב סבל? כאילו אני רוצה את זה. ואני ממש לא! פשוט אני מפחדת שאני אתחרט כל החיים שלי שעשיתי את זה.
