לא יכול להיות אני כנראה הוזה "טריגר" לא יכול להיות

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

05/02/2006 | 06:27 | מאת: גל של כלום

שגם סבא פגע בי,שגם הבעל של אחות של אמא פגע בי,לא יכול להיות שמשפחה שלמה פגעה בי,לא יכול להיות,זה בטח הדימיון שלי,לא יכול להיות שישבתי על הברכים של סבא והוא נגע בי,לא יכול להיות שדוד שלי נגע בי,לא יכול להיות שכולם פגעו בי, למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לא יכול להיות אני כנראה הוזהההההההההההההההההההההההההההההההההההה מה אני עוד אגלה שםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לא יכול, להיות כמה אנשים פגעו בילדההההההההההההההההההההההההההההההה למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה נגמרו לי המיליםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לא יכול להיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני כנראה משקרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני ממציאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אז למה רע לי עכשיווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו למה אני רואה ולא רואה,מרגישה ולא מרגישההההההההההההההההההההההההה לא יכול להיותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני ילדההההההההההההההההההההההההה שקרניתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

05/02/2006 | 07:05 | מאת: גל של כלום

http://www.thefineartcompany.co.uk/LimitedEds/Judith%20Levin%20Limited%20Edition%20Giclee%20-%20%20Teddy%20Bear.JPG

05/02/2006 | 07:15 | מאת: דמעה

כמה כואב...וכמה מוכר...מכירה כל כך טוב את הסיוט המתמשך הזה שבכל פעם שעוצמים עיניים מגלים עוד זכרון ועוד פוגע..כמו בור ללא תחתית..מבינה את הזעקה שלך...מחבקת חזק ומזכירה לך שאת כבר לא אותה הילדה..ששוב לא תתני שיפגעו בך...ושאני איתך..תמיד דמעה

05/02/2006 | 07:20 | מאת: בשבילך

http://www.neco1.com/teddy_hug.jpg דמעה

05/02/2006 | 07:06 | מאת: אחת

05/02/2006 | 07:40 | מאת: דמעה

אני מבינה מהתגובה שלך שקשה לך לקרוא את מה שגל כתבה....אני יכולה להבין את הקושי..גם לי זה לא היה קל..אבל הזעקה שלך של די כבר באה כאילו להשתיק את גל..ופה בפורום הזה אנחנו לא משתיקות אחת את השניה....את מוזמנת להשאר איתנו ולשתף אותנו בכאבך...תמצאי כאן קבוצה של אנשים תומכים ואכפתיים... דמעה

05/02/2006 | 11:58 | מאת: ליאור

למה די כבר????????????.. את לא חושבת ששתקנו מספיק? כל החיים השתיקו אותנו, אז גם כאן ועכשיו??????????? וגל היקרה, אומרים שאם יש ספק, אז אין ספק.... מצטרפת לדברים הנבונים של לימור...... מחזקת אותך...... ליאור. ודרך אגב, תרגישי חופשיה להעלות כאן את הכאב שלך.

05/02/2006 | 09:39 | מאת: לימור

אינך הוזה, אינך שקרנית. אף אחד לא ממציא דברים כאלה בשביל הכיף.. ככל שתצליחי יותר לקבל את העובדה שזה קרה כך תתקרבי יותר להשלמה. כך לפחות אני רואה את זה. אני לא חושבת שאת באמת מאמינה שאת ממציאה, אני חושבת שאת לא מצליחה לעכל ולכן מרחיקה את הזכרונות ממך ומקטינה אותם על ידי האשמה עצמית. אבל את חשה על בשרך את האמת יום יום-בגוף את מבינה.. גל יקרה, אין דרך קלה להסתכל למציאות בעינים כשהיא קשה כל-כך, אבל לדעתי ככל שתקדימי להפסיק "להלקות" את עצמך-כך יתקרב יום שבו יהיה קל יותר עם הזכרונות. רוצה לחלוק איתך מחשבות מסוף השבוע. לדעתי אין אושר מוחלט..תקופות רעות הן לא שלב בדרך לטוב. זה נרטיב שלימדו אותנו וגורם לנו לרדוף אחר משהו בלתי מושג. מה שאני מציעה במקום היא הבנה שאנחנו בעצם מכלול של חוויות..שליליות וחיוביות. אצלנו יש חוסר איזון גדול בין השלילה לחיוב ולכן יש קושי להתנהל. אני חושבת שהתשובה היא בקבלת הרע כחלק מאיתנו, כדי לאפשר מצב שבו נוכל לצבור די חוויות חיוביות שיהוו קונטרה, שיאפשרו איזון. אני מקווה שלא קישקשתי לך יותר מידי..יש לי נטיה כזאת. בכל אופן-שבוע טוב לך!

06/02/2006 | 03:36 | מאת: גל ש לכלום

קשה לקבל את העובדה שזה קרה,כי זה נראה לי מטורף מידי,שכל כך הרבה פגעו,ונכון הגוף מדבר,הגוף צועק,את המילים שלא רוצות להאמר,וקשה לי להסתכל לאמת בפנים,והכי קל להלקות את עצמנו כדי לא להאמין לטירוף הזה של הפגיעה, כי נפגעתי מאבא,מאח, אמא ,עכשיו סבא,ודוד,אייך יצאתי משם בכלל,אייך יצאתי מהסיוט הזה,אייך בכלל ממשיכים עם כל זה אני מעדיפה לברוח לא להאמין לעצמי כי זה בלתי נתפס להבנה

05/02/2006 | 12:18 | מאת: גל של כלום

פיגוע דקירה בתוך מונית שירות,וזה בדיוק הקו שאני נוסעת איתו פעמים ביום לעבודה ובחזרה,זה החזיר אותי לתחושת החוסר אונים שאי אפשר לברוח, מקום סגור וגם סכינים יש לי רתיעה מהם,לאח שפגע בי היה לו אוסף של סכינים שתלוים היו על הקיר,אני זוכרת שהיה מנקה אותם והייתי לידו הוא היה מכוון אותם אליי ומחייך חיוך מפחיד לא יודעת אייך אני אעלה על המונית שירות הזאת מרגישה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע כולי קפואה ומכווצת מהפחד.לא מצליחה להרגע

05/02/2006 | 23:29 | מאת: ענבר

זה באמת נורא מה שקרה במונית השירות..ראיתי בטלוויזיה, והזדעדעתי ! מצטערת לשמוע שהחוויה הזו.. תהיה קשה לך ! והאמת, אני כה מבינה אותך.. שולחת לך חיבוק... בתקווה שיעבור עלייך לילה טוב.... וימים טובים יותר... ענבר.

05/02/2006 | 14:23 | מאת: יקרה שלי!

אני קוראת את המלים שלך וזה כל כך כואב. כואב לי לקרוא שאת מגלה עוד ועוד פגיעות. כואב לי כי אני כל כך מבינה אותך זה נראה לא אמיתי אה? אבל לצערנו זה כל כך אמיתי! גם אצלי זה היה ככה -קודם גיליתי ששני בני דודים שלי פגעו בי ואז גם דוד שלי שהוא בעצם אבא של שניהם. לכן אני כל כך מבינה... וזה לא סתם כנראה במשפחות שלנו... כי כנראה במשפחה שלנו לא היו גבולות, לא הגדירו אותם ואותנו לא לימדו מהם הגבולות האלה או שבכלל לא היינו מודעות למה שעשו לנו. אני הייתי בת 7,8. כך שאין לי מושג מה התשובה לכך. אצלי אין ספק שהבנים במשפחה שפגעה בי היו ללא גבולות , עובדה ששלושתם דווקא מאותה משםפחה אחת. יקרה אל תשכחי לעולם שאת לא אשמה במה שקרה, הם אשמים! הם היו אלה ללא הגבולות ועשו דברים אסורים! ועכשיו את מודעת ולא תתני לאף אחד לפגוע בך יותר. וזכרי שאחרי כל הגילויים הנוראיים האלה וההתמודדות איתם מחכים לך ימים טובים יותר. אל תשכחי את התקווה הזאת לעתיד. זה מה שהחזיק אותי עד עכשיו.

05/02/2006 | 14:24 | מאת: לב כואבב

בגלל שהןדעתך הייתה לי ברמת טריגר כנראה קצת איבדתי את הצםון ובמחבר כתבתי יקרה שלי. התחרפנתי לאללה.

06/02/2006 | 03:20 | מאת: גל של כלום

קשה לי לא להאשים את עצמי,נגעלת מעצמי,לא מצליחה להאמין שגם הם פגעו הלואי שהייתי מטורפת לפחות הייתי יודעת שלא קרה כלום

05/02/2006 | 20:57 | מאת: שחף

זה כואב כל כך לגלות עוד ועוד פגיעות.... אבל אם המשפחה כבר דפוקה, אז היא דפוקה עד הסוף גם בי פגעו 3 אנשים מהמשפחה אני מדברת בד"כ רק על אבא כי מצידו הפגיעה הייתה הכי קשה אבל היו עוד 2 ולא אתפלא אם פתאום אזכר בעוד משהו... אז לא, את לא ממציאה ואת לא ילדה שקרנית... מחבקת שחף

06/02/2006 | 03:24 | מאת: גל ש לכלום

מפחיד לגלות עוד ועוד דמויות בתוך הפאזל החסר,לדעת שהיית חסר אונים שם לדעת שפגעו בך כי היית שם,ואם זה עדיין מרגישה שקרנית וממציאה, כי אני לא זוכרת כלום כמעט רק תמונה אחת לא ברורה ותחושות

07/02/2006 | 03:46 | מאת: שדה ניר

בדרך הלקאה עצמית- את מוסיפה לעצמך חטא על פשע שביצעו בך ערירי לב בעודך חסרת ישע! זיכרונות ילדות- גירסא דינקותא חקוקים לנו בדם! ולא ניתן לטעון עליהם- להיד"ם!(לא היו דברים מעולם). את מנסה את העוולות העולות- לגמד בכדי להתגונן, להשאר שפויה ויותר טוב- להתמודד אך טוב תעשי אם תניחי לזכרונות להשתחרר- לפרוץ החוצה אל תדאגי הם לא יגדלו למימדים מבהילים יותר בשל בקיעתם מהביצה! זה כואב, זה הולך ומתגבר! אך בסוף זה משתחרר! וזה ימוגר!!!! מחבקת חזק בכל הכוח!