הכי טוב יהיה

למות. שלא יכאב. לא לשמוע את ההכחשות ואת הטפות המוסר. הגלויות והנסתרות. לא לרדוף ולא להשיג כלום. לא בזמן. לא לפחד. מאבא, מאמא, ממנהל הבנק, מלהרגיש רעה. לא לראות שוב רבע משכורת ולשמוע שרואה החשבון שוב איבד את החומר. והבנות? יותר טוב להן שאני אחיה והן יראו את המאבק. או שיירשו אותי ולא יהיו הוצאות על שכר דירה ואוטו ופסיכולוג ואז דווקא יהיה להן די הרבה כסף? ואני לא ארגיש שהלב נשבר לי בחזה ואני רועדת מפחד מתחת לשמיכה וזה לא מפסיק ואף אחד לא מבין ומי שיש לו מה להגיד רק מכאיב עוד ועוד.

אני קוראת את מילותייך ורוצה להיות איתך עכשיו ולחבק אותך חזק חזק! אבל מפה אני יכולה רק לומר לך כמה שאני מבינה את הכאב הזה, את הרצון לוותר, להרים ידיים. גם לנו יהיה קל יותר וגם לאנשים מסביבנו. אבל את יודעת מה? זה לא נכון! רק נדמה לנו שלאנשים מסביבנו יהיה קל יותר. אבל ההפל הוא הנכון! ואם תחשבי על זה טוב אני בטוחה שתגיעי לזה בעצמך. במיוחד אם את אמא. הדבר הכי נורא לדעתי שיכול לקרות לילדה הוא לאבד את אמא שלה, יותר מכל דבר אחר. הדבר הכי נכון עבור ילדה הוא לראות שלאמא שלה קשה, שהיא בן אדם שנפגע ויותר מזה למרות הקושי אמא לא מוותרת, אמא מחזיקה מעמד ונלחמת. מה יותר משמעותי מזה לילדה קטנה? ועכשיו ספציפית לגבייך, עד לפני 5 ימים אני הרגשתי בדיוק כמוך, לא האמנתי שאפשר לצאת מזה, שהכאב יכול להיעלם, לא האמנתי לאף אחד שאמר לי את זה כי חוויתי אותו כל כך חזק. אבל את יודעת מה? כבר 5 ימים שהכאב הזה התרחק ממני. פתאום גיליתי בחזרה ששוה לחיות, שלא שווה לתת לאף אחד לנצח אותי ולקחת לי את החיים שהיו לי או שיהיו לי. שאני מאמינה שבאמת יבואו ימים טובים יותר, גם אם הכאב עכשיו עצום. חייבים להסתכל אל העתיד ולומר לעצמנו שגם אם עכשיו הכי נורא שיש , העתיד שמצפה לנו הוא אחר, הוא יפה וורוד. נכון זה לא נעלם,אבל זה תופס מקום קטן יותר וזה קורה!

כמה שאני מזדהה עם מה שכתבת..מכירה כל כך טוב את היאוש הזה...גם לי יש בנות..וגם אני מרגישה לפעמים שהיה עדיף להם אם לא הייתי..אבל אני רואה את שני הצדדים כי אמא שלי התאבדה ואני יודעת איזה מחיר אני משלמת על זה עד עכשיו..זה עדיין מה שהכי כואב לי מהכל..ויש לי המון סיבות לכאוב...אז אני מכריחה את עצמי להמשיך..להחזיק מעמד עוד יום ועוד יום בתקוה שמשהו ישתנה..שמתישהו יהיה טוב יותר. תחזיקי מעמד דמעה