טריגר.......................זהירות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
וחלפו ועברו השנים והדברים לא משתנים והנה, ילדה קטנה..עם שתי צמות... לחיים אדומות עיניים תמימות כה עצובות כה בודדות לבדה... ואף אחד לא יודע ואף אחד לא רואה איך שכל פעם "ההוא" מתקרב.. "ההוא" בא... ועושה בגופה.... כל מה שרוצה. גופה, זה בעצם גופו גופה...ברשותו היה מוריד מכנסיים ויישר נוגע בעודה שוכבת על המיטה עירומה כביום היוולדה "ההוא" שם, עושה זממו והיא, במבטה התמים... לא יודעת מה קורה.. בוהה בתקרה מחכה שיגמור ממשיכה לחכות וליבה פועם וגופה קפוא ונשימותיה אינן סדירות מכאיב הוא ... ולא שם לב... אחד גומר... והשני נכנס... כואבת, בוכה בליבה ושותקת.. מחכה שיגמור... הוא-גומר! וחוזר אליה הראשון.. (כן, כך היה.. לא זוכרת כמה פעמים באותו יום,אבל...זה היה הרבה..ואחד אחרי השני.....) אבל למה? האם גופי באמת שייך להם? מה חטאתי כשהייתי צריכה לעבור זאת? והילדה הקטנה שוכבת במיטה עירומה כואבת בוכיה ומדממת ואולי..... גם משתפת פעולה --- ואולי מחוסר ברירה? הכל שחור הכל נורא ועצוב ליבה מדמם... מחכה שיפסיק .... אך לשווא! כי... כך נגזר על הילדה וזה מה שנאלצה היא לעבור ואותה ילדה קטנה ותמימה בעלת העיניים התמימות והגוף הטהור... שבמשך השנים,הפך הוא ל-טמא! גדלה..................... גדלה, והמשיכה לסבול.............. גדלה, והמשיכה להוות "כשפחת מין"........... גדלה, והדחיקה..................המון שנים הדחיקה.... גדלה- ונזכרה גדלה.....כואבת..... מטפלת-אך עדיין כואבת תמשיך לגדול אותה ילדונת.... והכתם- יהיה חקוק בליבה .... עד יום מותה .
שולחת חביוק עוטף ומגן לילדה הקטנה.. דמעה
תודה מאמי....
ענבלוש', את כותבת מאוד יפה חמודה, המילים נוגעות ומרגשות, דמעות בעיניי. צר לי חמודה כ"כ צר לי. אבל אנחנו יודעות שאת תהיי בסדר, נכון? את בידיים טובות ואת בחורה מקסימה עם אנרגיות חיוביות ואת תצליחי בחיים. לצערי הכאב הוא כאב ותמיד הוא שם, מזכיר לנו, הורס אותנו, אבל את נוגעת בכאב ונותנת לו ביטוי, ביטוי שמעולם לא היה וזה טוב שאת מוציאה הכל. עוד מעט דברים יתחילו להראות יותר טוב ואני בטוחה שתתחילי להרגיש יותר טוב. מחבקת אותך כאב הלב
ענבלור יקרה מאוד כל-כך מתחברת לכאב שלך , של באו ועשו בך כבתוך שלהם , מכירה את זה על בשרי , לא בצורה המסיבית שאת עברת , אותה ילדה , אני לא חושבת ששיתפה פעולה , היא היתה חסרת אונים אל מול מתקפה אגרסיבית שכזו , לא שמרו עליה , גופה הטהור חולל בידי בוזזים , אבל היא נשארה טהורה בליבה ובנשמתה הכואבת והפצועה, אז מה הפלא שעניה התמימות כה עצובות , כה בודדות . ואכן היא גדלה הילדה , ןהפכה לאישה נאורה ואחראית , שלא נותנת עוד שיחס כזה יחזור , היא מטפלת בכאב בגבורה ראויה לציון , עם המון אומץ , הכתם אולי לעולם לא יעלם , אבל במשך הזמן , עם טיפול , הוא ילך ויתגמד , ויתפוש את מקומו הטבעי , עם כל זכרונות העבר , כך שתוכלי להמשיך לעבר העתיד עם פחות כאב .מדברת מתוך נסיון כואב של 3 וחצי שנות טיפול . מחבקת אותך ילדה קטנה חיבוק חם , מכל הלב חתולה
