ענבר יקרה

למרות ששבת, אני יודעת שאם רע לך במיוחד את בוודאי תכנסי. אז בואי נתחיל מזה שאני מקווה שלא רע לך במיוחד, שנוכחות הקרובים האהובים משרה עליך שמחה שמעיבה על נוחכות אלו שהיית מעדיפה שלא לראות. יש לי בקשה אליך. בכל פעם שמתוכנן להגיע אליך מישהו שאינך מעוניינת בנוכחותו את מיידעת אותי/את הפורומים על כך ממש רגע לפני. את מספרת לי על זה באס אם אס נמהר וליבי יוצא אליך ברצון אמיתי למנוע ממך את הכאב הזה שבמפגש..ואז אני מגלה שאת בדרכך כבר לאסוף אותם, שלמעשה "אין לך ברירה". קודם כל-אני שמחה שאת פונה, משתפת. אבל הייתי רוצה שתתני לי לעזור או לחילופין שתעזרי לעצמך בנושאים האלה בשלב שבו עדיין יש ביכולתך לשנות את הנתונים. אני חושבת שביכולתך להמנע ממצבים כאלה, שלוקחים אותך אחורה, שמעכירים עליך.. בקשתי היא שתנסי למנוע מהם להגיע. את יכולה, אין לי ספק בכך. בקשתי היא, אם נדייק, שתהיי קשובה לעצמך ולרצונותיך קצת יותר באופן "בוגר"..והרי כשאת לא עושה כך, חשבי כמה תסכול זה גורם לך, כמה כעס יש בך על עצמך, על אימך, בגלל שלא נמנעה הסיטואציה. אל תביני אותי לא נכון-כלל איני שופטת. אני מבינה שזה סבוך מאוד מאוד. נסי.. ובינתים-אני מקווה שלא רע לך כרגע ומאחלת לך רק טוב!

לא קראתי את מה שכתבת למטה, פתאום הבנתי ש"התבלבלתי" בין בני הדודים.. טוב, אז מה שכתבתי רלוונטי רק בהקשר של אחרים..אבל הוא עדיין רלוונטי (-: אני רוצה שתשמרי על עצמך. ובהקשר של סוף השבוע הזה-את כבר יודעת, אינך אשמה. ארחיב ואומר שילדים רבים משחקים משחקים שכאלה מתוך סקרנות ובלי שום קשר לפגיעה..אם לא כולם. יש סיכוי לא קטן שאת "ממפלצת" את הזכרון על סמך החויות שלך ושהוא כלל אינו זוכר את זה במובן הטראומטי (אם בכלל..). בכל אופן,יקירה- חושבת עליך..

את צודקת! ניסתי לעשות כל דבר אפשרי ... אבל "התוכניות" שתכננתי.. לא יצאו לפועל, אז נאלצתי להשאר בבית.. ובכלל, חצי שבוע שעבר,זה לא היה בטוח שהם יהיו כאן... פעם אמרו שהם יבואו... ופעם התחרטו... ולבסוף -הם באו! התגברתי על הרע... למרות שכאב לי- היה לי כיף להיות בחברתם... כמו שכתבתי למטה, התגעגעתי אליהם מאוד! וצחקנו כל השבת... תודה על הדאגה.. שבוע טוב ענבל.