מסיכות..מתוך שיר של ליאור נרקיס
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
"כמה שריטות כמה פרידות כמה אפשר לחבר מה שנשבר למה אני מוביל את עצמי בדרך קשה בלי שום סיבה כל פעם זה קשה כבר אין מושג איך להסביר" מרגישה איך המסיכה נדבקה כבר לפנים...אף אחד לא רואה מה קורה בפנים...נשברתי...התרסקתי...נשארו ממני שביבי זכוכית מנופצים.... דמעה
אני מכירה את המקומות האלה שהחושך יורד ולא רואים יותר כלום.. תחושה שהכל סוגר עליך ואין לאן ללכת או מה לעשות, היאוש תופס את כל המקום... מקווה בשבילך שתבצבץ קרן אור קטנה שתאיר לך קצת את הדרך, שתראי שיש לאן ללכת.... עוד חיבוק (אם אפשר) מותשת
כל פעם זה הופך יותר קשה , ולא צריך בכלל להסביר ,ואם לא שופכים את כל הכאב החוצה , ואם לא מספרים , ואם לא משתפים , ואם לא............ אז ברור שהמסכה נדבקת לפנים , והופכת להיות הפנים , וברור שאף אחד לא רואה מה שקורה בפנים , כי אי אפשר לראות , כי שם המסכה ,ואי אפשר לעזור, ואז בפנים , נשברים.... מתרסקים .....ונשארים רק שביבי רגשות מנופצים , כן דמעה , את חייבת לחבר את מה שנשבר למרות שזה קשה , למרות שזה גובה מחיר , מפני שאחרי ולפני הכל , החיים הם הכי חזקים , ולא חשוב כמה פעמים שניפול , שנשבר , שנתרסק , אנחנו קמים וממשיכים הלאה . לא ראית אותי בתחילת השבוע ???? שולחת חיבוק שיחזק אותך חתולה
כבר לא רוצה לחבר את מה שנשבר...כבר נמאס לחבר רק כדי שזה שוב ושוב יתפרק..בוחרת הפעם להתרחק..להתנתק...לאמץ את המסיכה קרוב קרוב אלי ולא לתת לאף אחד או שום דבר פתח להכנס....כשמתרגלים לחושך האור כואב בעיניים... דמעה
