רוצה שקט..די לכאב..

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

27/01/2006 | 01:19 | מאת: לימור

והרי איני כזאת. אי אדם שמח,חי..אני חושבת.. למה אני תקועה שם? למה החלומות? למה איני מצליחה לישון?... למה תמיד,מעבר לפינה, מחכה תהום..צריך להחזיק חזק,שלא ליפול.. למה לחיות זה מאמץ? למה אני בכוננות הישרדות? זה נגמר מתי שהוא?..כאילו..עוד כמה זמן, אחרי טיפול..מגיעים ל"שם"? אפשר לחיות כמו כולם?.. סתם..כואב לי עכשיו..ולא רוצה ליפול.. ולא יודעת מה אני רוצה מחייכן. לילה טוב לכן! סופש מרווה..

27/01/2006 | 01:35 | מאת: לימור

ששנים לא נגעתי בזה, לא חשבתי על זה, לא זכרתי את הרוב... והכל היה בסדר..למדתי..זזתי הלאה..חייתי...ופתאום, לפני ארבעה חודשים, ראיתי איזה סרט עם חברים וסצנה אחת שם פשוט החזירה לי את הכל..לא הבנתי מה קורה איתי. חיכיתי שיעבור לי, חשבתי לעצמי, לילה-שניים והכל ייסתדר.זה לא מרפה ממני..מציף הכל..אני לא מצליחה לישון..נזכרת כל הזמן..קשה לי להתקרב לחבר שלי...לא רוצה..... הוא-היה ה"חבר" הראשון שלי... אני רוצה תיקון, רוצה תשובה, רוצה משהו שיניח את דעתו של השד הזה שבתוכי, שאוכל כל חלקה טובה שבי...אני רוצה עזרה..לא יודעת למי לפנות, לא יודעת מי יכול, אם אפשר בכלל..........

27/01/2006 | 01:40 | מאת: לימור

שוב..אני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלכן... אלך למיטה.."אני קלודיוס" ממתין בסבלנות שאסיים אותו.. הספר הבא שלי הוא אוסף מאמרים פמיניסטיים של "רסלינג". מסכנים הגברים שיהיו בסביבה שלי במהלך הקריאה..אהפוך לדרקון רושף אש. אבל הלילה אני חיה עלובה, מייללת..חבוטה. אבל גם דרקון.. גגגגגגגררררררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מי אמר פסיכית ולא קיבל?!)

27/01/2006 | 05:36 | מאת: דמעה

מקוה שאת ישנה... דמעה

27/01/2006 | 09:27 | מאת: לימור

27/01/2006 | 12:08 | מאת: אסתר

אולי לא יגיע שקט מוחלט אולי הכאב לא ייעלם לגמרי.... אבל אין ספק שיגיע יום של יותר שקט, יותר רגיעה ושלוה, ופחות כאב, פחות חד ומתמיד. זה מגיע, אומנם אחרי עבודה קשה, עי" טיפול, שיתוף, קבלת תמיכה, עיבוד מה שקרה והרגשות שלנו, עבודה על הגוף שלנו, התחזקות אישית רגשית-נפשית-רוחנית מודעת בעזרת אמצעים שונים. יש דרכים. ההתמדה וחיפוש הדרכים המתאימות לך הן החשובות. כרגע זה עדיין טרי וחדש אצלך ולכן כל כך כואב, כל כך מעיק, אבל תראי לאט לאט שיש מה לעשות ואפשר להפחית את העוצמה הנוראית הזו... היי סבלנית עם עצמך לפחות כמו שאת עם כל כאחת מאיתנו כאן מחזבקת

28/01/2006 | 22:38 | מאת: לימור

את יודעת, לסבתי האהובה והחכמה מכל קראו אסתר..שם נהדר לך... מקווה שאת צודקת, אני,בינתים, נלחמת. סבלנות-יש לי בשפע! (לאחרים...) ובכל אופן-יהיה שבוע חדש ויביא עמו טובות. תודה לך!!

27/01/2006 | 16:34 | מאת: ענבר

מקווה שאחרי הלנץ' ... הרגשתך השתפרה ולו במקצת.... שוב לילה לבן עבר עלייך... מקווה שהשבת.. תצליחי למצא את השלווה, והמנוחה מהשבוע שחלף... ותתחילי ברגל ימין שבוע חדש! חושבת ודואגת! ענבלור.